המים המותפלים השאירו את ישראל בלי מגנזיום ויוד, והרשויות גוררות רגליים

התלות הגוברת של ישראל במים מותפלים, שהתבטאה לאחרונה בהשבתת מתקני התפלה עקב מתקפת אצות, חושפת בעיה ותיקה: היעדר מינרלים חיוניים לבריאות, כמו יוד ומגנזיום, במים המותפלים. בעוד העולם מתמודד עם משבר מים חמור, ישראל מדורגת במקום התשיעי בעולם בלחץ מים קיצוני. מתקני ההתפלה מספקים כ-70% ממי השתייה בישראל, אך תהליך הסינון מסיר מהמים לא רק מלח אלא גם מינרלים חיוניים. מחקרים מראים כי רמות יוד נמוכות נפוצות בקרב ילדים ונשים הרות בישראל, ומחסור ביוד עלול לפגוע בהתפתחות קוגניטיבית. משרד הבריאות הודיע לאחרונה על כוונה להוסיף יוד למלח השולחן, אך המהלך טרם אושר וייכנס לתוקף רק לאחר הקמת ממשלה חדשה. בנוסף, מחסור במגנזיום במים המותפלים נקשר לעלייה בתחלואת לב, סוכרת מסוג 2 ושבץ איסכמי. עלות הוספת מגנזיום מוערכת במיליוני שקלים, אך החיסכון הצפוי בהוצאות בריאות גבוה משמעותית. נכון לעכשיו, אין פתרון מערכתי לבעיית המגנזיום, ופיילוט פרטי להחזרת מגנזיום למים משרת רק את תושבי קיבוץ מעגן מיכאל.

בנוסף לבעיות המינרלים, מתקני ההתפלה גורמים לזיהום סביבתי ופוגעים בסביבה הימית. מבקר המדינה הזהיר מפני פיקוח רגולטורי רופף על מתקני ההתפלה, וציין כי משרד הבריאות לא ביצע סקר רעלני אצות ולא ערך ביקורות במתקנים כנדרש. גם מקורות המים הטבעיים של ישראל מוזנחים ומזוהמים, כאשר אקוויפר החוף מתייבש ומזוהם, וטיפול בזיהומי PFAS מתבצע באיטיות. פרופ' נדב דוידוביץ' מדגיש את הצורך הדחוף במשאבים וקשב ניהולי מערכתי כדי למנוע סיכון בריאותי לציבור, למרות חשיבות ההתפלה לקיום משק המים הישראלי.