החוצפה הבריטית בלב ירושלים: הנציגות שלא מכירה בישראל, והמוקש הדיפלומטי | חיים סילברשטיין

שר החוץ גדעון סער הודיע בספטמבר על החלטתו לסגור את הקונסוליה הבריטית בירושלים, צעד שקיבל תיאום עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. ההחלטה התקבלה בעקבות מדיניותה של בריטניה כלפי ישראל, הכוללת התייחסות למזרח ירושלים כשטח כבוש ואי-הכרה בריבונות ישראל בעיר. הקונסוליה הבריטית בירושלים, הפועלת באופן עצמאי מהשגרירות הבריטית בישראל, מייצגת את ממשלת בריטניה מול הפלסטינים ביהודה, שומרון ועזה.

המהלך הישראלי נתקל בהתנגדות בבריטניה, שם נטען כי לישראל אין סמכות לסגור את הקונסוליה מכיוון שמזרח ירושלים אינו מוכר כחלק משטחה הריבוני. חוות דעת משפטית בריטית אף ממליצה לממשלת בריטניה להתנגד למהלך. הכותב מדגיש כי על ישראל לעמוד בהחלטתה, שכן היא נוגעת לעיקרון ריבונותה של ישראל בבירתה, ולא רק למבנה פיזי.

הכותב קורא לשר החוץ סער שלא לסגת מההחלטה תחת לחץ דיפלומטי, ומדגיש כי יחסים טובים עם בריטניה אינם יכולים לבוא על חשבון עקרון הריבונות. הוא מציע כי אם בריטניה מעוניינת להעניק שירותים קונסולריים או לקיים קשרים עם הרשות הפלסטינית, ניתן למצוא לכך מסגרות מקובלות על ישראל, אך לא באמצעות נציגות דיפלומטית עצמאית השוללת את ריבונותה של ישראל בעיר. סגירת הקונסוליה מוצגת כהזדמנות למדיניות ישראלית ברורה בירושלים, המבוססת על כיבוד ריבונותה.