"נקמה היא צורך כמעט חייתי"
תומצת מתוך Calcalist על ידי baba
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- המחזה "פשע ורשע" של יהושע סובול עולה מחדש בגרסה קברטית וסאטירית.
- המחזה עוסק בהשלכות הטבח ב־7 באוקטובר, חטיפה ושהייה בשבי.
- סובול טוען שנקמה אינה פתרון, אלא צורך נפשי שמחמיר בעיות.
- הוא קורא לבניית עתיד אזורי קונסטרוקטיבי, בדומה לאירופה לאחר מלחמת העולם השנייה.
- המחזה נועד לאפשר לקהל לחוות את הרגש והזעם של האירוע הנורא.
המחזאי יהושע סובול מספר על תהליך היצירה של המחזה "פשע ורשע", שהחל כשירים שכתב מיד לאחר טבח ה־7 באוקטובר, מתוך הלם וקושי לבטא רציונליות. את השירים הלחינה אילה אשרוב, וסביבם נרקם המחזה המקורי, שעסק בשחקן וזמרת שנחטפו ממסיבת הנובה ומוחזקים בשבי. המחזה המקורי, שביים סובול עצמו, התמקד בריאליזם של השבי, אך לקראת העלאתו המחודשת בתיאטרון צוותא, הוא עבר עיבוד והפך לקברט סאטירי ומוקצן.
סובול מסביר כי השינוי נבע מהבנתו שהזמן שחלף, והעובדה שהחטופים שבו הביתה, מחייבים התייחסות שונה לחומר. הוא מדגיש כי הפצע של ה־7 באוקטובר עדיין פעור, וכי אי־הקמת ועדת חקירה ממלכתית מונעת ריפוי. בגרסה החדשה, הפסנתר במרכז הבמה מאפשר לשחקנים, גבריאל קוסובסקי וחן דניאל, לנוע בחופשיות רבה יותר בסגנון אקספרסיוניסטי, במטרה לאפשר לקהל לחוות את הצד הרגשי, הזעם והביקורת על האירוע.
המחזאי בן ה־87, שכתב מחזות מוכרים כמו "גטו", מתייחס גם לשאלת הנקמה, אותה בחן גם במחזהו "דמים" משנת 2016. הוא טוען כי נקמה ונטירה אינן פותרות בעיות אלא מחמירות אותן, אף שהן צורך נפשי. סובול משווה זאת לדברי בן גוריון, שהבין כי לאחר השואה, יש לפנות לדרך רציונלית ולא לנקמה, על מנת לקלוט את העולים. הוא מאמין כי עתיד האזור טמון ביצירת שוק וקהילה מזרח־תיכונית, בדומה לאירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, וכי פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא חלק מכך. סובול רואה ביצירה, כמו במחזה "גטו" שעסק בתיאטרון בגטו וילנה, כוח הישרדותי המבטא חיוניות וחיים גם במצבים קיצוניים.
המחזה "פשע ורשע" יעלה בתיאטרון צוותא. סובול מקווה שהגרסה הקברטית תאפשר ביטוי טוב יותר של בניית העתיד במקום הנצחת העבר.
מוזכרים