השב"כ נמנע מלחקור מרצה באוניברסיטה שתכנן לרצוח מאות ערבים

שב"כ נמנע מלחקור מרצה באוניברסיטת בר-אילן, החשוד בתכנון במשך שנים לבצע פיגועי טרור רחבי היקף נגד מאות אזרחים ערבים ופלסטינים, אף שהחזיק ברישיון נשק וננקטו צעדים מעשיים לקידום התוכנית. על פי דיווח ב"הארץ", השב"כ ערך עם המרצה תשאול קצר בלבד והעביר את הטיפול למשטרה, למרות שהגוף ואגף הטרור היהודי אחראים על חקירת מקרים מסוג זה. המשטרה עצמה לא מיהרה לטפל בפרשה, למרות חומרתה. מקורות המעורים בפרטים תיארו את התנהלות השב"כ כ"קרה מאוד" וציינו כי "לא רצו להתקרב לתיק".

הפרשה הגיעה לבכירים בשב"כ, אשר הורו שלא לטפל בה, ואף לא השתתפו בחיפוש בביתו של המרצה. בין הראיות שנמצאו בביתו היה יומן שבו פירט את תוכניותיו, גיוס משתתפים, וכן את שמו של משה פייגלין כאחד האנשים שאליהם ניסה לפנות כדי לקדם את המזימה. המרצה ניסה ליצור קשר עם פייגלין מספר פעמים, וטען כי לא הציג בפניו את מלוא פרטי התוכנית. פייגלין, מנגד, טען כי לא פתח את ההודעה שקיבל ממנו והשליכה לפח. בסופו של דבר, הגיש פייגלין תלונה במשטרה.

המרצה ניסה ליצור קשר עם פייגלין גם דרך דמויות ימין נוספות, וכן עם בכירים לשעבר, עיתונאים ואקדמאים. המשטרה והפרקליטות קבעו כי אין צורך לחקור את האנשים הללו. המשטרה כן חקרה את בתו של המרצה ואת חברתו, אשר העבירה מסר בשמו. על פי כתב האישום, המרצה תכנן במשך שלוש שנים סדרת פיגועי טרור סימולטניים נגד מאות ערבים ופלסטינים, הקמת 12 חוליות ו-72 מבצעים יהודים, שימוש באקדחים, רובים, גרזנים ופטישים, וכן ניסיון להשיג סיוע מגורמים בצבא. הוא אף ערך סיור תצפיתי ליד טובה-זנגריה והכין מסמכים מפורטים.

התביעה תיארה את התוכנית כבעלת "איידיאולוגיה לאומנית קיצונית" וביקשה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים. התוכנית, שזכתה לשם "עיט", נועדה "לנקות" את האוכלוסייה הערבית ולגרום להם לעזוב את הארץ. למרות חומרת המקרה, לא נרשמה תגובה קולקטיבית משמעותית מצד הנהגת הציבור הערבי.