אלפי יהודים פוקדים לילה ללילה את קבר יוסף בשכם - מסורת שהתפתחה לאורך הדורות

אלפי יהודים פוקדים בימים אלה את קבר יוסף הצדיק בשכם, במסגרת עלייה לילית המתקיימת תחת אבטחת צה"ל. הדמות של יוסף, כפי שהיא מוכרת כיום, שונה מהדמות המקורית של יוסף בן יעקב, שכן הוא חי טרם מתן תורה ולכן לא היה יהודי במובן הדתי המוכר לנו. המעמד של "צדיק" יוחס לו מאוחר יותר, בעיקר בעקבות סיפורו עם אשת פוטיפר, שבו נחשב לסמל לניצחון על יצרים. הקבלה אף קישרה אותו לספירת היסוד, והגדירה את ריסונו המיני כ"שמירת הברית", מה שהפך אותו לסמל לטהרה וערוץ ברכה.

התפתחות זו הובילה להפיכתו לאחד הקדושים הפופולריים ביותר, כאשר מאמינים פונים אליו בתפילות לבריאות, פרנסה, זיווג, והגנה. לאחר 1967, עם הגישה למקום המיוחס לקבר יוסף, הפכה העלייה למקום למעשה דתי בעל משמעות לאומית וסימבולית של "שיבה למקומות המקראיים". כיום, אנשים מסכנים את חייהם כדי להגיע למקום, למרות שהמבנה הנוכחי הוא מהתקופה העות'מאנית ואין ממצאים ארכיאולוגיים המוכיחים קשר ישיר לקבר יוסף המקראי.

עם זאת, מיקום הקבר תואם לתיאורים במקורות קדומים, כמו ספר יהושע, המצביע על אזור שבו נרכש שדה על ידי יעקב ובו נקברו עצמות יוסף. כבר במאה הרביעית לספירה, מקורות נוצריים זיהו את המקום כקבר יוסף, ומסורות דומות קיימות גם בקרב השומרונים והמוסלמים. גם בקרב המסורת הערבית קיימת אי-אחידות, כאשר חלק מהמחברים מיקמו את קברו בחברון, בעוד אחרים זיהו את המקום בשכם כ"מקאם אל-נבי יוסף". ישנם אף פלסטינים בני זמננו הטוענים כי במקום קבור איש דת מוסלמי מקומי.

התפתחות המסורת סביב קבר יוסף ממחישה כיצד מסורות דתיות מתפתחות ומשתנות לאורך זמן, תוך כדי פרשנות מחודשת של העבר. אלמנטים רבים הנתפסים כיום כחלק מ"יהדות מסורתית", כמו כיפה, טלית, סידור תפילה קבוע, קבלה, חסידות ולבוש חרדי, לא היו קיימים בתקופות קדומות יותר, כולל בתקופת יוסף.