בואו נדבר על מדד כוח הקנייה

הכותב, ישי גבריאלי, כלכלן בהכשרתו, משתף תובנות מפתיעות לאחר ביקוריו ביפן ובצרפת, המנוגדות לתפיסתו המוקדמת על מעמדה הכלכלי של ישראל. בעוד שנתוני התמ"ג לנפש (GDP) מציבים את ישראל במקום מכובד (שמיני מבין מדינות מעל 5 מיליון תושבים), נתונים אלו אינם משתקפים בתחושת יוקר המחיה או בדיווחים על קלות החיים בחו"ל. גבריאלי מסביר כי מדד התמ"ג אינו משקף את כוח הקנייה האמיתי של האזרחים.

כדי לבחון את כוח הקנייה, מציג גבריאלי את מדד PPP (Purchasing Power Parity), המודד את מה שניתן לרכוש בכסף. על פי מדד זה, ישראל צונחת באופן דרמטי מהמקום השמיני למקום ה-26, מתחת לצרפת ויפן, ואף מתחת למדינות כמו פולין וסלובניה. משמעות הדבר היא שעל אף הכנסה גבוהה לכאורה, כוח הקנייה בישראל נמוך משמעותית.

בנוסף, גבריאלי בוחן את מדד ג'יני לאי-שוויון כלכלי, בו ישראל מדורגת במקום ה-45, גבוה משמעותית מצרפת (מקום 22) ויפן (מקום 26). הוא מציין כי בישראל למעלה מ-70% מהאוכלוסייה מרוויחים פחות מהשכר הממוצע, לעומת כ-60% במדינות אלו. מצב זה, לטענתו, מסביר את הפער החברתי והכלכלי בישראל, כאשר רוב האוכלוסייה חיה ברמת חיים נמוכה יחסית, בעוד מיעוט נהנה מרמת חיים גבוהה מאוד.

גבריאלי מייחס את האנומליה הכלכלית לכניסה מסיבית של מטבע חוץ, בעיקר מעסקאות הייטק ונשק, שמעלה את התמ"ג אך אינה מחלחלת לכלכלה הרגילה. הוא מצביע על מדיניות בנק ישראל לספיגת מט"ח כתורמת אפשרית למצב. לסיכום, הוא טוען כי מתחת לחזות הכלכלית הנוצצת, ישראל מתמודדת עם כלכלה רחבה, לא יעילה ומוזנחת, שאינה משקפת את רמת החיים של רוב אזרחיה.