מנהיגי המערב גידרו סיכונים מול ארה"ב, נתניהו הימר על טראמפ לבדו

מנהיגי העולם המערבי נוקטים בגישה דו-ראשית מול נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: חנופה וויתורים בטווח הקצר, ובמקביל בניית חלופות לברית עם ארה"ב לטווח הארוך. גישה זו נועדה לגדר סיכונים מול התנהלותו הבלתי צפויה של טראמפ, ששוברת כללים בינלאומיים ומפגינה עוינות לבעלות ברית מסורתיות. מדינות כמו קנדה, גרמניה, יפן ודרום קוריאה מפתחות קשרים עצמאיים ובוני בריתות חדשות, תוך שהן משלבות חנופה אישית עם "ביטוח" אסטרטגי.

ראש ממשלת קנדה, מארק קרני, הדגיש את הצורך של "מעצמות הביניים" לפעול יחד, והקים מסגרת בינלאומית בשם "שותפים לרב-צדדיות". גם ערב הסעודית וטורקיה מגדרות סיכונים באמצעות הסכמי הגנה עם פקיסטן. בעלות הברית של ארה"ב נמנעו מלסייע במתקפות על איראן, ואף גינו אותן, גם מדינות הנחשבות קרובות לטראמפ כמו איטליה סירבו לאפשר שימוש בבסיסים צבאיים למבצעים אלו.

בניגוד לגישה זו, ראש הממשלה בנימין נתניהו הימר על טראמפ בלבד, תוך שהוא מוותר על תמיכת המפלגה הדמוקרטית, קשרים עם אירופה וקווים אדומים מול הבית הלבן. הימור זה החל עוד ב-2015, בנאומו בקונגרס נגד הסכם הגרעין של ממשל אובמה, והתחזק עם קמפיין "נתניהו. ליגה אחרת" ב-2019. התלות האישית של נתניהו בטראמפ, שהתעצמה בעקבות צו המעצר הבינלאומי ב-2024, מסכנת את ביטחון ישראל לטענת המאמר, ומשמשת אותו למאבק על הישרדותו הפוליטית.

המלחמה באיראן, שנתניהו קידם מול טראמפ, לא השיגה את מטרותיה, הפכה לנטל פוליטי על וושינגטון ועוררה התנגדות עזה בעולם ובארה"ב. רבים בוושינגטון מזהים את נתניהו עם המלחמה הלא-פופולרית. ישראל, התלויה בארה"ב בנשק, זקוקה לשמירה על קשרים טובים עם שתי המפלגות האמריקאיות ועם אירופה, אך נתניהו לא הציג תוכנית מעשית להשתחררות מהתלות. התקווה היא שהגשר לאירופה עדיין לא נשרף לגמרי, כפי שהודגם בחסימת הצעה להשעות את הסכם השותפות בין האיחוד האירופי לישראל.