ממפעל לאומי אסטרטגי לכלי פוליטי | אל"מ מיל' אמיר נוי
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- ההתיישבות היהודית הייתה בעבר מפעל לאומי משותף לבניין הארץ וחיזוק גבולותיה.
- לאחר מלחמת ששת הימים, ההתיישבות בשטחים החדשים הייתה חלק מהשיח האסטרטגי של הנהגת המדינה.
- השינוי המשמעותי החל לאחר מלחמת יום הכיפורים עם עליית תנועת גוש אמונים והציונות הדתית.
- ההתיישבות הפכה מסוגיה לאומית לסוגיה פוליטית המזוהה בעיקר עם הימין.
- המאמר שואל האם ערך לאומי משותף הפך לכלי ניגוח פוליטי.
המאמר בוחן את השינוי שחל בהתיישבות היהודית בארץ ישראל, ממעמדה ככלי מרכזי בבניין האומה ועד הפיכתה לסוגיה פוליטית המזוהה בעיקר עם מחנה אחד. בתקופת טרום המדינה וראשיתה, ההתיישבות, בין אם בקיבוצים, מושבים או יישובי ספר, נתפסה כמפעל לאומי משותף שנועד לפתח את הארץ, לחזק את גבולותיה ולהבטיח נוכחות יהודית. תפיסה זו, שביטאה את השליחות הלאומית של תנועות העבודה, ראתה בחקלאות, התיישבות וביטחון מרכיבים שלובים.
לאחר מלחמת ששת הימים, התרחב המרחב שבשליטת ישראל, וההתיישבות בשטחים החדשים הפכה לחלק מהשיח האסטרטגי של הנהגת המדינה, כולל תפיסות של יגאל אלון וישראל גלילי. הקמת יישובים בבקעת הירדן, ברמת הגולן ובהמשך ביהודה ושומרון, לא הייתה בתחילה מזוהה באופן בלעדי עם הימין. יישובים אלו נתפסו כהמשך למסורת ההתיישבות העובדת.
השינוי המשמעותי החל לאחר מלחמת יום הכיפורים, עם התחזקותה של תנועת גוש אמונים והציונות הדתית, שאימצו את ההתיישבות ביהודה ושומרון והעניקו לה משמעות אידיאולוגית דתית-לאומית חדשה. תהליך זה הוביל לכך שמה שהיה פעם "בניין הארץ" הפך ל"מפעל ההתנחלויות", וההתיישבות הפכה לנושא למאבק פוליטי, כפי שהודגם בדיון הממשלתי על ניסיון ההתיישבות בסבסטיה ב-1974.
המאמר מעלה שאלות יסוד לגבי מהות השינוי: האם ההתיישבות עצמה השתנתה, או שמא השתנתה המשמעות הפוליטית שלה? האם אימוץ ההתיישבות על ידי הציונות הדתית הפך אותה למפעל מגזרי, או שמא זוהי המשכיות של מסורת ציונית במרחב חדש? השאלה המרכזית היא האם מפעל שהיה ערך לאומי משותף יכול להפוך לכלי ניגוח פוליטי מבלי שזה ישפיע על תפיסת הציונות עצמה.
מוזכרים