"החרד"ליות היא תנועה משיחית קיצונית שמאיימת על עתידנו"

ד"ר להיסטוריה של עם ישראל, דרור גרינבלום, משיק בימים אלה את ספרו "תקופה של נס, תגובת הרבנים החרד"לים ל-7 באוקטובר", בו הוא טוען כי החרד"לות היא תנועה משיחית קיצונית המאיימת על עתידנו. גרינבלום, שגדל בציבור הדתי-לאומי, הביע דאגה עמוקה מהכיוון שאליו הולכים רבני הזרם החרד"לי, וחש צורך לחקור את תפיסת עולמם לאחר אירועי ה-7 באוקטובר.

לדברי גרינבלום, רבנים חרד"לים רבים טענו כי הטבח ב-7 באוקטובר היה הכרחי לצורך חיבור העם למהלך גאולי. הוא מביא כדוגמה את הרב חגי לונדין, שטען כי תקופת הקורונה והסגרים הכינו את העולם להתמודדות מול ה"דיפ-סטייט" ולהתפתחות חוסן לאומי, שהובילו למלחמת "חרבות ברזל". גרינבלום מבקר בחריפות את התפיסה הזו, במיוחד לאור העובדה שהיא נאמרה בזמן שחטופים נמקו בשבי, חיילים נהרגו ועזה נהרסה.

גרינבלום טוען כי החרד"לות, שהחלה בשנות ה-70 בירושלים, מתאפיינת בשפה משיחית גלויה, דרישה להפרדה בין בנים לבנות והחמרות הלכתיות, לצד הטמעת משיחיות אקטיבית. הוא מבדיל זאת מהתפרצויות משיחיות שאפיינו את הציונות הדתית בעבר, כמו לאחר מלחמת ששת הימים, אז נשמרה מידת איפוק והניתוח המשיחי היה כללי יותר ולא אפוקליפטי.

הספר מביא ציטוטים מרבנים שונים, בהם הרב אורי שרקי והרב שמואל אליהו, המשווים את תושבי עזה לעמלק וטוענים שאין בהם חפים מפשע, או קוראים להשתמש בשפה שהאויב מבין. גרינבלום מזהיר מפני עוצמת הוודאות המוחלטת של הרבנים הללו, ומציין כי בניגוד לזעם טבעי שאפיין את החברה הישראלית מיד לאחר הטבח, התפיסות הללו ממשיכות ומתעמקות.

גרינבלום מדגיש כי קיימת גם דרך אחרת, ומביא כדוגמה את דברי הרב יובל שרלו, המדגיש את הצורך לקבוע גדרים וסייגים למלחמה, להתאים את ההלכה לכללי המוסר המשתנים בעולם, ולראות במלחמה רע הכרחי ולא קדוש. הוא מזהיר מפני התפרצויות משיחיות קיצוניות, כפי שהתרחשו בעבר, ומדגיש את חובת הזהירות מפני פרשנות דרכי האל וקביעה שהגיע זמן הגאולה.