בצרפת כבר אומרים בגלוי: "עזה זה כאן"

חוקר יהדות צרפת, ד"ר דב מימון, מתריע מפני התפתחות מדאיגה בצרפת, שם מחאות פנימיות על רקע בעיות חברתיות וכלכליות גולשות להפגנות פרו-פלסטיניות, וקיים חשש גובר מהפיכתן להתקפות אנטישמיות. לדבריו, המחאות, שהחלו על רקע בעיות פנים-צרפתיות כמו מחסור במורים וצפיפות בכיתות, קיבלו תפנית כאשר קבוצות שמאל קיצוני ופרו-פלסטיניות הצטרפו אליהן. כתוצאה מכך, דגלים פלסטיניים נראו בבתי ספר, והקריאות נגד ישראל עלולות להפוך במהירות למתקפות נגד יהודים.

מימון מציין כי המחאות אינן מכוונות באופן ישיר נגד יהודים ברוב המקרים, אך ההיסטוריה מלמדת כיצד ביקורת על ישראל עלולה להפוך לאנטישמיות. הוא מסביר כי הבעיה הפלסטינית הפכה לסמל עבור קבוצות שונות בצרפת, המקשרות אותה למצוקותיהן האישיות והחברתיות, וכי הדבר מתחבר למשקעים היסטוריים כלפי יהודים. התבטאויות כמו "עזה זה כאן" משקפות את התחושה המוטעית כי ישראל פועלת באופן דומה בצרפת, וכי ישראל נתפסת כמקור לכל המשברים.

החוקר מתאר התדרדרות כלכלית וחברתית בצרפת, המובילה לתסכול וכעס, המופנים לעיתים קרובות כלפי היהודים כקורבן קל. הוא מעריך כי שינויים דמוגרפיים בצרפת, לצד עלייה באנטישמיות גלויה, גורמים ליהודים רבים להאמין כי נכדיהם לא יגורו עוד בצרפת. למרות זאת, הוא מציין כי בפריז קיימים אזורים בהם הקהילה היהודית חיה חיים תוססים, ללא תחושת איום מיידית.

מימון מתייחס גם להתנהלות המשטרה הצרפתית, אשר נמנעת מעימותים ישירים עם המפגינים, ומעדיפה לעצור מעורבים במקום להתעמת איתם. הוא משווה את המצב למצב בפולין ב-1939, ומדגיש כי גורל הקהילה היהודית תלוי בהתנהלות הממשל והאכיפה. הוא צופה המשך של גלי עלייה מצרפת לישראל, ומביע תקווה כי ישראל תדע לקלוט אותם כראוי.