השינוי התודעתי העולמי והאתגר של ישראל: האם הניסיון להציג את עצמה כקורבן עדיין עובד?

במהלך נאום ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בעצרת האו"ם ב-24 בספטמבר, עזבו עשרות נציגים את האולם. אירוע זה מצטרף למגמה רחבה של שינויים בתפיסות עולמיות, המתבטאים במחאות ברחובות, באקדמיה, במגרשי הספורט ובפסטיבלים, וכן בעמדות של אמנים, סופרים, איגודים מקצועיים ותנועות סטודנטים ברחבי העולם. השאלה המרכזית היא האם לחצים אלו יאלצו את ישראל לציית לחוק הבינלאומי, או שמא היא תצליח לשוב לתדמיתה הקודמת כקורבן הנאלץ להגן על עצמו.

מאז אוקטובר 2023, קשה יותר ויותר לציבורים גלובליים להתעלם מהמציאות בשטח או להסתפק בנרטיב הרשמי של ישראל ובעלות בריתה. שינוי תודעתי זה שונה מהתמורות שאירעו לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973, אז לחצו ממשלות על מדינות מערביות לשנות את עמדותיהן בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, תחת השפעת שימוש הנשק בנפט, המלחמה הקרה ובריתות. כיום, לעומת זאת, ההמונים הם אלו שמובילים את השינוי, ומנסים לגרור את ממשלותיהם אחריהם.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו עוד נושא הנידון רק במשרדי החוץ ובאו"ם, אלא נוכח באופן משמעותי באוניברסיטאות, באיגודים מקצועיים, בתיאטראות, בפסטיבלים ובמגרשי ספורט. ישראל מתמודדת כעת לא רק עם הצהרות ממשלתיות, אלא עם שינוי במצב הרוח העממי, במיוחד בקרב הדורות הצעירים המקבלים מידע ישירות מהטלפונים שלהם. המדיה החברתית שברה את המונופול של התקשורת המסורתית על התמונה, והציגה את המציאות בעזה, בגדה המערבית, את ההרס והסבל, לפני שההסבר הרשמי הגיע.

בתוך אווירה זו, נתניהו מנסה להציג את ישראל כקורבן. ביקורו באיחוד האמירויות ב-27 בספטמבר, פגישתו עם הנשיא מוחמד בן זאיד ופגישות עם בכירים ישראלים, קדמו להצהרתו על חשש ממתקפה מצד "אויבי ישראל" לפני הבחירות. למחרת, ב-30 בספטמבר, אירעה התקרית במטוס "פליי דובאי" שטס לתל אביב. נתניהו מיהר להשוות את האירוע לפיגועי 11 בספטמבר 2001, במטרה להציג את הישראלים כאזרחים מאוימים ולא כחיילים או מתנחלים אלימים, וכדי להציג את עצמו כמציל מפני סכנה קיומית.

עם זאת, נראה כי החזרת הגלגל לאחור הפכה לקשה ואף בלתי אפשרית. פרשת המטוס מעלה שאלות רבות, והאמת עשויה שלא להתגלות בקרוב. בעוד ממשלות עשויות להיות מושפעות מאינטרסים פוליטיים, העמים נוטים באופן אינסטינקטיבי לתמוך בנרדפים. למרות שהעולם לא הפך צודק יותר, ומעמדה של ישראל השתנה: היא חוששת כעת לא רק מהחלטות ממשלתיות, אלא גם מהמגרש הספורטיבי, הקמפוס האקדמי, התיאטרון, האמן, האיגוד המקצועי והטלפון הנייד בידי צעיר המזהה אדם תחת ההריסות ושואל "למה זה קורה?". נראה שהעמים מתחילים להוביל את הממשלות בחזרה למוסריות.