מכתב למאהבת של בעלי

הכותבת פונה במכתב למאהבת של בעלה, המתוארת כעובדת בסניף דואר מקומי. היא מתארת כיצד נהגה להגיע לדואר בתירוצים שונים, וכיצד האזינה לשיחות שהתנהלו מאחורי הדלפק, ובפרט לשיחה בין המאהבת לבין מנהל הסניף, יניב. יניב, אותו הכותבת מכירה מהתיכון, נזף במאהבת על איחורים חוזרים ונשנים ואיים עליה בשימוע. מתוך ההאזנה לשיחות בתור, למדה הכותבת פרטים על המאהבת, ביניהם כי היא אינה זקוקה לכסף מעבודתה, שכן משפחתה עשירה, אך אביה מתעקש שתעבוד כדי שלא תיחשב לפרזיטית. הכותבת משערת שזה מסביר את יחסיה החצופים של המאהבת כלפי יניב.

הכותבת מסבירה שהיא בוחרת לכתוב את המכתב ולא לומר את הדברים בקול, מכיוון שדברים כתובים נשארים ואינם נעלמים, בניגוד לדברים שנאמרים ונשכחים. היא משתפת כי גם על אמה המנוחה היא מדברת בקול רם, כאילו היא עדיין בחיים, ומזכירה את דודה דינה ואת הקיבוץ. היא משווה את עצמה למאהבת, ומרמזת שגם היא הייתה פעם יוצאת דופן, וכי הזמן הישן והחדש מתערבבים אצלה. היא מתארת את יחסיה עם גבר בשם שגיא, שלא ליטף את האמת שלה, ומציינת כי הוא לא נזהר איתה מעולם.

הכותבת ממשיכה לתאר כיצד בדקה את מקום מגוריה של המאהבת, אזור של בניינים חדשים, ומסיקה שגם שם משפחתה עשירה. היא מתארת כיצד עקבה אחריה מהדואר עד לביתה, וכיצד המאהבת הולכת ללא תשומת לב לסביבתה. היא משערת שהמאהבת חסרת ענווה וכבוד עצמי, ומשווה אותה לחולדת לילה או צבוע הניזון מ״גוויות של אהבה״. לבסוף, היא מדמיינת את עיצוב הדירה של המאהבת, ומציינת שהפרק לקוח מתוך ספרה השלישי של איריס קאופמן, ״הצד של המים״.