"בואו הביתה", איזה בית מחכה ליהודי התפוצות בישראל?

מדינת ישראל והארגונים הציוניים מעוניינים להגביר את העלייה לישראל מיהודי התפוצות. עם זאת, עולה השאלה האם ישראל באמת מקבלת את יהודי התפוצות כפי שהם, או רק כפי שהיא רוצה שיהיו. קיים פער בין הקריאה ליהודי העולם "בואו הביתה" לבין היחס לזרמים הדתיים שרבים מהם משתייכים אליהם, בעיקר בארצות הברית, שם הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי נפוצים. יהודים אלו, המקיימים קהילות, בתי כנסת ומוסדות חינוך תחת רבניהם, מגלים כי בישראל מעמדם הדתי אינו שווה ערך למעמד הרבנות האורתודוקסית. הרב שלהם נחשב ראוי להנהיג קהילה בניו יורק, אך בישראל אינו זוכה למעמד ממלכתי. הקהילות שלהם מושקעות בחיזוק הקשר לישראל, אך כאשר הן מבקשות להשפיע על האופי היהודי בישראל, היחס משתנה.

המאמר טוען כי אם ישראל רוצה להגביר את העלייה מהמערב, עליה להימנע ממדיניות הגורמת לחלק גדול מקהל היעד להרגיש שזהותו היהודית היא מדרגה שנייה. במקום לדרוש מיהודי התפוצות להתאים את עצמם לישראל, על ישראל להתאים את עצמה לקליטתם. הדבר כולל יצירת מרחב ליהדות ליברלית, קליטת רבנים וקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות, והקמת מוסדות חינוך וקהילה. יש לאפשר את אותה חירות דתית השמורה ליהודים אורתודוקסים גם ליהודים שבחרו בדרך אחרת, שכן ישראל שייכת לכלל העם היהודי ולא לזרם מסוים. על ישראל לשאול את עצמה האם היא פתוחה מספיק כדי להיות בית לכל היהודים, ולהבין שאנשים מביאים איתם זהות, תרבות, אמונה וקהילה, ולא רק חפצים. קריאה ליהודי העולם לעלות לישראל צריכה להיות מלווה בהבטחה שבאמת יש להם כאן בית.