האם המלחמה הנוכחית תשנה את המפה כמו הניצחון ביום הכיפורים?

המאמר משווה בין מלחמת יום הכיפורים למלחמת "חרבות ברזל", תוך התמקדות בהשפעתן על תפיסת האויבים את יכולתם להשמיד את ישראל. בעוד שמלחמת ששת הימים הביאה לניצחון צבאי מוחץ, מדינות ערב לא זנחו את שאיפתן להשמיד את ישראל, והדבר הוביל למלחמת ההתשה. לעומת זאת, מלחמת יום הכיפורים, למרות כישלונה המודיעיני והצבאי הראשוני, סימנה את סוף עידן הפלישות הצבאיות הסדורות של צבאות ערב לישראל. האיום השתנה מכיבוש צבאי לפעולות טרור ולוחמת גרילה.

הכותב מעלה ספקולציה אופטימית אך ריאלית, לפיה מלחמת "חרבות ברזל", על אף הסבל והכישלונות, עשויה להוות נקודת מפנה דומה. ייתכן שהמתקפה הרצחנית של חמאס והכישלון בהשגת כל מטרות המלחמה, יגרמו לאויבי ישראל להבין שהשמדתה אינה אפשרית באמצעים קלאסיים, ויאלצו אותם לשקול מחדש את יעדיהם ואת דרכי פעולתם. למרות שחמאס עדיין שולט בעזה, ייתכן שהיכולת והרצון ליזום מתקפה נוספת נפגעו באופן משמעותי.

המאמר מדגיש כי לא ניתן לקרוא את כוונות האויב בוודאות, כפי שהוכח במלחמת יום הכיפורים, אך מצביע על מגמות אפשריות. למרות שהאויבים לא יאבדו את תקוותם להשמיד את ישראל, הם ייאלצו לנסח תפיסה חדשה לאחר שהקודמת התפוצצה בפניהם. ההתמודדות הישראלית הנחושה, גם במחיר כבד, עשויה ליצור אפקט מצטבר של צריבת התודעה האזורית שישראל מוכנה להגן על עצמה בכל מחיר. בנוסף, המעורבות האמריקנית הגוברת במזרח התיכון, לצד היחלשות רוסיה, מחזקת את התלות בארה"ב, מה שעשוי לעודד מדינות ערב נוספות להשלים עם קיומה של ישראל, למרות דעת קהל פחות ידידותית בארה"ב עצמה.