ניצן אלון מספר סיפור חדש, ומשאיר את העובדות מאחור

ניצן אלון, שכיהן בעבר כראש מטה החטופים, טוען כעת כי ניתן היה לשחרר את כל החטופים לפני כשנה, תוך שמירה על הישגי המלחמה. הכותב דוחה טענה זו בתוקף ומתאר אותה כ"שקר גס" ו"חוצפה שאין כדוגמתה", המשרתת, לטענתו, את מפלגות האופוזיציה לקראת הבחירות ואירועי הזיכרון ל-7 באוקטובר.

הכותב מפרט את ההישגים הצבאיים שהושגו בשנה האחרונה, וטוען כי אילו המלחמה הייתה נעצרת כפי שאלון דרש, הישגים אלו לא היו מושגים. בין ההישגים נמנים חיסולם של יחיא סינוואר ומוחמד דף, השתלטות צה"ל על כ-70% משטח הרצועה, פירוק גדודים, חשיפה והשמדת מנהרות, והשמדת מערך ייצור הנשק של חמאס. כמו כן, נטען כי ישראל אינה מחויבת לסגת מהרצועה או להפסיק את המלחמה, וכי הלחץ נותר על חמאס להתפרק מנשקו.

הכותב מודה כי עצירת המלחמה שנה קודם לכן הייתה עשויה להציל את חייהם של חלק מהחטופים שנהרגו בשבי, אך טוען כי ברמה הלאומית, הדבר היה מחייב את ישראל לוותר על כל הישגיה, לסגת מהרצועה, ולאפשר את שיקומו של חמאס, כולל חימושו מחדש ותכנון טבח נוסף. נטען כי סינואר ודף היו נותרים בחיים כדי לנהל את שיקום הרצועה ולהכריז על ניצחון על ישראל.

הכותב מבקר בחריפות את התבטאותו של אלון על "שפיכות דמים של שני הצדדים", ורואה בה אימוץ של נרטיב האויב והשוואה מופקרת בין רוצחי חמאס לחיילי צה"ל. לטענתו, אלון לא היה צריך לכהן בתפקיד הרגיש של ראש מטה החטופים, שכן הוא אדם קיצוני המשתייך ל"שוליים הסהרוריים" ורואה את המלחמה כ"שפיכות דמים של שני הצדדים".