21 שנים אחרי, סבתא נחמה עדיין כאן | טליה לוין

21 שנים לאחר פטירתה, סבתה של הכותבת, נחמה אדיסמן לוין, מופיעה בדמיונה באופן תדיר, כמעט מדי יום. הכותבת משתפת בתחושותיה כי רוחה של סבתה נוכחת בחייה, ומזכירה לה שהחיים ממשיכים גם לאחר אירועים טראומטיים. היא נזכרת במקרים בהם חשה בנוכחותה, כמו סיוע במציאת דירת מקלט לאחר שאיבדה את דירתה, ומשערת מה סבתה הייתה חושבת על הכותרות בעיתון. הכותבת מציינת כי אהבתה לעיתונות ולתל אביב הגיעה מסבתה, שהייתה בארץ עוד לפני קום המדינה.

הכותבת מתארת את 21 השנים האחרונות כפרק זמן משמעותי שבו חוותה שינויים רבים, עד כדי תחושה של קיום בשתי ישויות במקביל. היא משווה את תחושת הזמן לכתבה שקראה משנת 2002 על ישראל בעוד 20 שנה, ומציינת כי התחזיות אז לא כללו אירועים כמו הקורונה, המצב עם איראן או את אירועי ה-7 באוקטובר.

הכותבת משתפת בתחושת סגירת מעגלים אישית לאחרונה, עם עליית זיכרונות ורגעים קטנים מהתקופה שלפני שינוי פתאומי בחייה. היא מקשרת זאת לסדרת הטלוויזיה "זרה, דם מדמי", העוסקת בזוג הנשאב ללולאת זמן, ורואה בכך דימוי למצב בו נזרקה למציאות שונה. היא מאמינה שהסימנים הקטנים והקלוז'רים הפרטיים אינם מקריים, ומקווים שהם מסמנים דרך החוצה מלולאת הזמן. היא ממשיכה לנסות להבין את משמעות הביקורים התכופים של רוח סבתה בחייה, ומפרשת אותם כמסרים שונים, בין אם דרך שירים, דמויות או תמונות.