"קולוניאליות אכזרית": סערת הפיסוק העברי בניו יורקר

ביקורת ספרים במגזין "ניו יורקר" עוררה סערה לאחר שציטטה טענה הקושרת את הפיסוק העברי ל"מערכת קולוניאלית אכזרית" ולמלחמה בעזה. הביקורת, שנכתבה על ידי לואיס מננד, סוקרת ספרים העוסקים בשפה ובכתיבה, ובהם ספרה של פלורנס הזרט, "On the Mark", העוסק בהיסטוריה של הפיסוק.

במסגרת הביקורת, מצטט מננד את הזרט הטוענת כי סימני הפיסוק בעברית הם "שרידים של מערכת קולוניאלית אכזרית שרחוקה מלהסתיים". לפי הטיעון המוצג, הוספת הפיסוק הפכה את העברית לשפה מדוברת וסללה את הדרך ל"תחושת אחדות מלאכותית בקרב יהודים מכל רחבי העולם", תוך עידודם לעבור "לארץ שכבר היו בה אנשים", כלומר הפלסטינים. הזרט מתארת את הפלסטינים כ"עם שנאלץ לסבול ולשאת בנטל האנטישמיות האירופית במשך דורות". מננד עצמו מציג את הקישור לעזה כדוגמה לטיעון שהרחיק לכת, ומשער כי "אם יידיש הייתה השפה הרשמית של ישראל, זוועות היו יכולות להימנע".

הדברים עוררו תגובות חריפות ברשת. הרב אלחנן פופקו השווה את הדברים ל"שנאה האובססיבית ששלטה בגרמניה בשנות ה-30". דניאל שוגרמן, סגן עורך ה"ג׳ואיש ניוז", מתח ביקורת על הוגי הדעות החדשים, שלטענתו חולקים "אותן מחשבות כמו לדורות הקודמים בכל הנוגע לקשקוש פסאודו-מדעי שמשרבב פנימה יהודים". בנוסף, נחשף כי פלורנס הזרט פרסמה ב-7 באוקטובר פוסט המביע סולידריות עם עזה ופלסטין, וקראה לתרום לארגון Islamic Relief, ללא אזכור של הטבח.

האקדמיה ללשון העברית מסבירה כי סימני הפיסוק בעברית המודרנית זהים לאלו שבשפות אירופאיות, והם אומצו כדי להקל על הקריאה. כללי הפיסוק אומצו בשנות ה-40, כשהעברית כבר הייתה שפה מדוברת, והתבססו על מוסכמות מרכז ומזרח אירופאיות. כללים חדשים שאושרו ב-1992 קירבו את הפיסוק העברי לנוהג האנגלי.