ידיד ה': ההבטחה לשבט אחד שתקפה לכל ישראל עד ימינו

פרשת השבוע האחרונה, "וזאת הברכה", החותמת את חמשת חומשי התורה, נקראת פעמים רבות בבתי הכנסת, במיוחד בשמיני עצרת, מה שהופך אותה למוכרת לרבים. עם זאת, בשל היכרותה, ישנה נטייה לקריאה שטחית ולא להעמקה בתוכנה, הכוללת ברכה מפורטת לכל שבטי ישראל. הברכה האחרונה של משה רבנו מתייחסת לכל שבט ושבט, אך המאמר מדגיש את חשיבות ההתמקדות בברכת שבט בנימין.

הברכה לשבט לוי, שקדמה לבנימין, מתייחסת לשמירת דברי ה' והברית, ולהוראת משפטי ה' לעם ישראל, דבר המרמז על תפקידם במקדש ועל חשיבות הסנהדרין. ברכת שבט בנימין, לעומת זאת, מפורשת לא רק כמתייחסת לתקופת משה אלא גם לדורות הבאים, ומסר זה רלוונטי במיוחד לימינו.

על פי המדרש "שער בת רבים", הברכה "לבנימין אמר ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" מעידה על כך שהשכינה תמשיך לשרות על מקום בית המקדש, גם בעת חורבנו. הדבר מושווה למלך שעזב את ארמונו אך עדיין שומר עליו. העובדה שהשכינה "לא זזה מכותל מערבי" גם בזמן הגלות, והתפילות הנישאות לשם, מהווים הוכחה לכך שכבוד ה' עתיד לחזור ולשרות על המקום. המאמר מסתיים בתפילה לבניין בית המקדש במהרה בימינו.