הכפר הנוצרי האחרון ביהודה ושומרון הולך ונעלם

הכפר טייבה, הכפר הפלסטיני הנוצרי האחרון ביהודה ושומרון, נמצא בתהליך היעלמות. בעבר, היו יחסים טובים בין תושבי הכפר ליישוב היהודי הסמוך עפרה, אך כיום, בעיקר בקרב הצעירים, התפיסה היא שהכפרים הערביים הם שטח אויב. תהליך ההתמעטות של הנוצרים באזור, שאינם מהווים עוד אחוז אחד מהאוכלוסייה הפלסטינית, ניכר בכפר, כאשר 15 משפחות כבר עזבו מאז אירועי ה-7 באוקטובר. האב ז'ק, מנהיג מקומי, מתאר את הייאוש ואת הגעגועים לימים שלפני האינתיפאדות, אז היחסים היו פשוטים יותר והתאפשרה תנועה חופשית בין האוכלוסיות.

במקביל, בקרב חלקים מהציבור הישראלי, ובפרט בקרב המתיישבים הצעירים, קיימת תפיסה של התבצרות והתפשטות בשטח. מוריה שפירא, תושבת עדי עד, מספרת כיצד דור המייסדים של ההתיישבות הדתית דגל ביחס אנושי לערבים, אך הדור הצעיר רואה בהם אויב. היא מתארת כיצד פעילות של מתיישבים צעירים, ללא החלטה צבאית אלא בגיבוי רוחני, הביאה לעזיבת שבטים בדואים מאזורים מסוימים, כמו סביב מעיינות עוג'ה, והחזרתם לידיים יהודיות. שפירא מאמינה כי "כל הערבים שיעזבו את הטרור ויקבלו את ישראל כריבון ייהנו מהפירות".

השינוי בתפיסה הרוחנית והביטחונית, שהחל עוד לפני אירועי ה-7 באוקטובר, התעצם בעקבותיהם. בעוד שהדור המבוגר של המתיישבים זוכר את מורשת הרב צבי יהודה קוק שדגל ביחס אנושי, הדור הצעיר רואה בערבים אויב שיש להילחם בו. הרב שי נווה, קול מתון בציונות הדתית, מביע אמביוולנטיות אך רואה בשינוי בשטח "שינוי בסדרי גודל היסטוריים" המבורך על ידי אלו שאינם שואפים לחלק את הארץ. התפיסה הרווחת בקרב חלק מהמתיישבים היא שהמרחב כולו צריך להיות יהודי, וכי השלום יבוא מתוך עוצמה זו.