פסטיבל ונציה: הטוב, הרע והמכוער
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- פסטיבל ונציה העניק פרס לסרט 'נזא' על בסיס תעמולה ולא איכות אמנותית.
- הסרט 'נזא' מואשם בהצגת תמונה מעוותת של הלחימה בעזה והאשמת צה"ל ללא בסיס.
- הביקורת משווה את המקרה למקרים היסטוריים של הענקת פרסים לסרטי תעמולה בפסטיבל.
- הפסטיבל מפגין עוינות גוברת כלפי ישראל מאז קבלת ניהולו על ידי ג'עפר אל־סיקילי.
- הכותב טוען שהסרט נכשל במבחנים של קולנוע דוקומנטרי איכותי.
מאמר ביקורת על פסטיבל הסרטים בוונציה מעלה טענות קשות לגבי הענקת פרסים על בסיס תעמולה פוליטית ולא איכות אמנותית, תוך התמקדות בסרט 'נזא' שזכה בפרס אריה הכסף.
הכותב, ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, טוען כי בניגוד למדע וספורט, שבהם פרסים ניתנים על הישגים, פסטיבל ונציה העניק פרס לסרט 'נזא' על בסיס תעמולה צרופה. הוא משווה זאת למקרים היסטוריים בפסטיבל, כמו הענקת פרסים לסרטים פרו-נאציים בתקופת ג'וזפה וולפי, או לסרט סטליניסטי ב-1946, ומציין כי הפסטיבל ידע גם להעניק פרסים ליצירות מופת אמיתיות.
הביקורת מתמקדת בסרט 'נזא' של הבמאים יובל אברהם ורחל שור, שזכה לשבחים רבים מצד הקהל והמבקרים, אך לטענת הכותב, השבחים נובעים מהזדהות קולקטיבית עם המסר הפוליטי ולא מהערכה אמנותית. הוא טוען שהסרט מציג האשמות נגד צה"ל ללא בסיס מוצק, מתעלם מהקשר הביטחוני של הלחימה בעזה, ומציג תמונה מעוותת של המציאות.
הכותב מנתח את הסרט דרך אמות מידה של קולנוע דוקומנטרי איכותי, כפי שהוגדרו על ידי ג'ון גרירסון, ומציין כי הסרט נכשל במבחנים אלו. הוא טוען שהסרט חסר מבנה, נקודת מבט, שפה חזותית, הגינות, קפדנות וספקנות, וכי הוא מהווה מיחזור של חומרים מוכרים ללא תחקיר מעמיק או הצלבת מידע. לטענתו, ההתלהבות מהסרט נובעת מהרעל שהבמאים הכניסו בו, בדומה להתלהבות שקיבל סרט אנטישמי בוונציה ב-1940.
המאמר מציין כי מאז שג'עפר אל־סיקילי קיבל את ניהול הביאנלה, הפסטיבל מפגין עוינות כלפי ישראל, כפי שבא לידי ביטוי בנאומיו של אל סיקילי ובהאשמותיו נגד ישראל ברצח מכוון של ילדים עזתים וטיהור אתני.
לקריאת המקור ב-Midaמוזכרים