"למרות המחלה וכיסא הגלגלים - הצלחתי להכיר חברים חדשים"

מיטל פרץ, בת 38 מבוסתן הגליל ואם לבנה הראל בן ה-11, שיתפה את סיפורה האישי והמורכב. עד גיל 27, חייה של פרץ התנהלו כמתוכנן: היא עבדה כמאפרת ומסרקת כלות, הייתה נשואה לקצין קבע, והרגע לו חיכתה מכל הגיע עם לידת בנה.

שלושה חודשים לאחר הלידה, החלו להופיע תסמינים נוירולוגיים ביד ימין, אך פרץ, ששירתה כלוחמת בצה"ל, ייחסה זאת לחוסר בוויטמינים. היא ניסתה להסתיר את הקושי מלקוחותיה, אך לאחר שפנתה לרופאת המשפחה, זו חשבה שמדובר בדיכאון אחרי לידה ורשמה לה ציפרלקס. בחדר המיון, גם שם לא אבחנו את הבעיה, ופרץ נאלצה לבצע בדיקות נוספות בעצמה.

במהלך הזמן שחלף, מצבה החמיר. היא איבדה את היכולת לדרוך על רגל שמאל, נעזרה בעגלת בנה למשעי, ובשיא עונת החתונות נאלצה לבטל את כל עבודותיה. שנתיים לאחר תחילת הסיוט, היא התגרשה מבעלה, כשהיא מבינה את הקושי שגם הוא חווה. לאחר גירושיה, המשיכה בבדיקות עד שאובחנה עם אטקסיה צרבלרית, תסמונת נוירולוגית הנגרמת מפגיעת וירוס במערכת העצבים. הרופא ציין כי לו הייתה מגיעה מוקדם יותר, ייתכן שהיה ניתן לטפל במצב.

כיום, פרץ מתמודדת עם חוסר שיווי משקל, הפרעה בתיאום תנועות, שיתוק במיתרי הקול (לאחר שני ניתוחים היא מדברת בלחישות בלבד), ומתניידת בכיסא גלגלים. היא סיפרה על התקופה הקשה שלאחר האבחנה, על תחושת השבר וההתכנסות בעצמה, ועל התמיכה שקיבלה מהוריה. לאחר שעובדת זרה שסייעה לה עזבה בעקבות ה-7 באוקטובר, היא החלה לבצע את רוב הפעולות בבית באופן עצמאי, אם כי באיטיות ובמאמץ.

כדי להתמודד עם הבדידות וחוסר הביטחון, פרץ החלה לצייר עם שפכטלים, אך הבינה שהיא זקוקה למסגרת חברתית. לאחר שלא מצאה קבוצה מתאימה לאנשים עם מוגבלות, היא יזמה והקימה לפני ארבע שנים את קבוצת 'יחד - קהילה להתמודדות משותפת עם מוגבלות באמצע החיים', המונה כיום תשעה משתתפים. הקבוצה נפגשת בעכו אחת לשבוע, ומספקת מרחב בטוח לשיחה, צחוק והתמודדות משותפת. המיזם העניק לה ביטחון ומוטיבציה להרחיב אותו ולהקים קבוצות דומות ברחבי הארץ.