טראמפ ושי קנו שקט זמני - וישראל עלולה להיתקע באמצע | ד"ר ענת הוכברג-מרום

מפגש הפסגה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא סין שי ג'ינפינג בבית הלבן לא סימן התקרבות אסטרטגית, אלא הכרה הדדית בכך שהסלמה בלתי מבוקרת ביחסים תפגע קשות בשתי המדינות ובכלכלה העולמית. שני המנהיגים הציגו הבנות והתחייבו לקידום יחסים יציבים, הוגנים ומועילים הדדית. בין ההסכמות שהושגו: הארכת הסכם הפסקת האש המסחרית עד ינואר 2027, הפחתת מכסים הדדית בסך 30 מיליארד דולר, והקמת מועצת סחר משותפת וקבוצות עבודה לייצוב אספקת הנפט העולמית. סין הסכימה להקפיא הגבלות על יצוא מינרלים קריטיים, להגדיל רכישות חקלאיות אמריקאיות ולקנות פחם אמריקאי בשנים 2027-2028. בנוסף, שני הצדדים הביעו נכונות להמשך דיאלוג בנושאי סחר, השקעות, פיקוח על בינה מלאכותית (AI), חופש שיט והגרעין האיראני.

עם זאת, הפסגה אינה פותרת את המחלוקות העיקריות, כמו המאזן המסחרי, מינרלים קריטיים, שבבים, AI, איראן ובעיקר טייוואן. היקף הסחר הדו-צדדי בין ארה"ב לסין צנח בכ-25% בין 2024 ל-2025, בעוד העודף המסחרי של סין הגיע לשיא של טריליון דולר ב-2025. המצב משקף מעבר לניהול סיכונים מורכב יותר, כאשר ארה"ב שואפת לשמור על יתרונה הטכנולוגי ולהפחית תלות בסין, בעוד סין ממנפת את שליטתה במינרלים קריטיים. סין דורשת בתמורה צמצום תמיכה אמריקאית בטייוואן.

ההיפרדות בין המעצמות מתמסדת, והעולם צועד לעבר שתי מערכות טכנולוגיות ותעשייתיות נפרדות. חברות ענק כבר מיישמות אסטרטגיות לפיזור סיכונים, כמו העברת ייצור מחוץ לסין (Near/Friend-shoring) למדינות כמו וייטנאם, הודו ומקסיקו.

עבור ישראל, הפסגה מדגישה את חוסר הנכונות הסינית להפעיל לחץ על איראן, למרות קשריה הכלכליים והביטחוניים המתמשכים. ישראל ניצבת בפני דילמה: ליישר קו עם ארה"ב, מה שעלול לפגוע בקשרים הכלכליים עם סין ומדינות המפרץ, או לשמר עמימות מול סין, מה שעלול ליצור חיכוך עם וושינגטון. התחרות הגלובלית בין ארה"ב לסין מעצבת את הסדר האזורי במזרח התיכון, וישראל נחשפת יותר ויותר לקווי השבר של תחרות זו.