תארים בהנדסה ולימודי משחק הלכו לפח - המסע המדהים של ד"ר לירון גרוסמן

ד"ר לירון גרוסמן, אונקולוג מומחה במחלקת ילדים בבית החולים שיבא, ראש מעבדת חקר תאים בודדים בסרטן ילדים ומרצה באוניברסיטת בר-אילן, עבר מסלול חיים יוצא דופן ששילב הנדסה, משחק ורפואה. גרוסמן, בן 46, נולד בתל אביב וגדל במשפחה שבה אחיו רופאים ואיש הייטק. כבר בילדותו גילה אהבה לתיאטרון ולתרבות, אך גם נמשך לצד המדעי. הוא התגייס לעתודה האקדמית, למד הנדסת חשמל ומחשבים בטכניון, ואף עבד מרחוק בעמק הסיליקון. במקביל, פיתח כישרונות נוספים כמו פיתוח קול ויוגה.

לאחר שסיים תואר שני בהנדסה, גרוסמן חווה משבר והבין שהמסלול המדעי אינו מתאים לו. הוא נסע לארה"ב, התאהב במחזות זמר, ושב לישראל כדי ללמוד משחק בבית הספר בית צבי. הוריו התקשו לקבל את השינוי, ואמו אף דרשה שיממן את לימודיו בעצמו. לאחר שנתיים וחצי של לימודי משחק, הבין שגם עולם הבמה אינו בשבילו, ועזב את הלימודים. תקופה זו הייתה קשה עבורו, עד שנחשף לעולם הרפואה דרך עסק ציוד רפואי שהקימו הוריו. הוא החליט ללמוד רפואה באוניברסיטת תל אביב, התקבל לתוכנית לבעלי תארים במדעי החיים, והתמקד ברפואת ילדים ואונקולוגיה.

במהלך לימודי הרפואה, גרוסמן השתתף במשלחת חילופי סטודנטים בבית חולים בסינסינטי, שם נחשף למחקרים פורצי דרך בתחום סרטן הילדים. הוא התמחה ברפואת ילדים בארה"ב, ולאחר מכן עשה תת-התמחות באונקולוגיה בבית חולים בפילדלפיה, שם עסק בטיפול CAR-T. הוא חקר גידולים נוירובלסטומות, תוך שיתוף פעולה עם מדענים מובילים. לאחר שנים בארה"ב, חזר לישראל מתוך רצון להתחבר לשורשיו ולהקים משפחה. הוא החל לעבוד כרופא-חוקר בשיבא, במעבדה שהוקמה עבורו לחקר תאים סרטניים.

גרוסמן, כיום אב יחידני לתאומות בנות תשעה חודשים, מתאר את מסעו כלא צפוי אך אותנטי. הוא מודה בנבוכותו מהצגת כישוריו המגוונים, אך מקבל את עצמו כפי שהוא. הוא מתאר את חזרתו לזהותו היהודית ואת האושר שמצא באבהות. למרות כל הישגיו, הוא מודה שאם יציעו לו תפקיד בברודווי, יעזוב הכל ויטוס לשם.