נבחרת ישראל ניצלה היטב את מה שקוסובו הציעה לה - מעט שפיות | טור

מאמר דעה דן בהבדלים בין הציפיות והלחצים המופעלים על נבחרת ישראל בכדורגל במשחקים שונים, תוך התמקדות בהשוואה בין המשחק מול אירלנד למשחק מול קוסובו. הכותב טוען שאירלנד מהווה יריבה קשה במיוחד, לאו דווקא מבחינה מקצועית, אלא בשל הציפיות הגבוהות שהיא מעוררת בישראל, והופכת כל הפסד בה למעין "עלבון לעם". ההפסד 3:0 לאירלנד תואר ככישלון קולקטיבי של "הישראליות" ולא רק של הנבחרת.

לעומת זאת, קוסובו מתוארת כיריבה "קלה" עבור ישראל, לא בשל חולשתה המקצועית (היא ניצחה את אירלנד), אלא משום שאין לישראל עניין מיוחד בה, מה שמפחית את הלחץ והציפיות. במצב כזה, הפסד או ניצחון נותרים בגדר "ספורט בלבד", ללא משמעות דיפלומטית או לאומית. הכותב מציין כי ההפסד לאירלנד נבע בחלקו מעול הציפיות, וכי המשחק מול קוסובו הציע הזדמנות להתאוששות.

המשחק מול קוסובו, שהסתיים ב-0:0, מתואר כחוויה מרעננת שבה הנבחרת פעלה כ"אוסף של שחקני כדורגל ותו לא", ללא הלחצים הדיפלומטיים. הכותב סבור שהנבחרת מתפקדת טוב יותר כשהציפיות ממנה נמוכות, וכשהיא מתמקדת במשחק עצמו. חוסר המזל שגרם לאי-כיבוש שער מול קוסובו עדיף על חוסר רצון. בסופו של דבר, הנבחרת ניצלה את ההזדמנות מול קוסובו כדי לחזור ל"שפיות" ול"שגרה של חוסר רלוונטיות", אך האתגר הבא הוא שוב מול אירלנד.