התרחיש שלא היה על השולחן: שאלת ההתרעה, וההבנה - יש להיות מוכנים להכול

אירוע חריג שבו קברניט פצוע, ארבעה ישראלים וטייסים נוספים הצילו נוסעים על טיסת פליי דובאי לתל אביב, שהייתה נתונה לניסיון השתלטות, מסתיים בנס אך מעלה שאלות לגבי מוכנות מערכת הביטחון לתרחישים בלתי צפויים. האירוע לא נמנע בזכות התרעה מודיעינית או מערכת טכנולוגית, אלא בזכות תושיית הנוסעים והצוות.

כשלוש שנים לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, מערכת הביטחון הציגה לראש הממשלה הערכת מצב עדכנית על האיומים בזירות השונות, אך תרחיש של השתלטות על מטוס נוסעים בדרך לישראל לא היה על הפרק. הדבר אינו בהכרח כשל, שכן לא ניתן להיערך לכל תרחיש אפשרי, אך הוא מדגיש את הדינמיות של המזרח התיכון ואת הצורך בהתאמה מתמדת של הערכות המצב.

ההערכה הנוכחית מתמקדת באיראן, לנוכח הלחץ האמריקני שעשוי להביא אותה לצומת של עימות או הסכם לא רצוי. קיימת אפשרות שאיראן תפתח במכה מקדימה או תחשוש מתקיפה ישראלית ותקדים אותה, אך ההערכה היא שמתקפה איראנית אינה צפויה בטווח הקרוב. עם זאת, צה"ל נערך לאפשרות של חזרה ללחימה בלוחות זמנים קצרים.

בזירות נוספות, קיימת התרעה קונקרטית על ניסיון חטיפת חייל על ידי חמאס ברצועת עזה, מה שהוביל להעלאת כוננות. בלבנון, חיזבאללה נתפס כמרוסן אך משקם יכולותיו. ביהודה ושומרון, המצב נפיץ במיוחד, עם חיכוך גובר וצורך בהיערכות מוגברת של צה"ל, הכוללת הצבת מפקדת אוגדה נוספת.

הלקח המרכזי מאירועי ה-7 באוקטובר הוא שלא די בהתרעה, אלא יש לתרגם אותה בזמן להחלטה ולפעולה. בנוסף, יש לוודא את המוכנות להתמודדות עם איומים פוטנציאליים, גם אם אינם צפויים באופן מיידי, שכן המציאות במזרח התיכון משתנה במהירות. מוכנות אמיתית משמעה להיות ערוכים לפעולה תמיד.