הטייס העומאני היה רק הקדימון: האזהרה שמסתתרת מאחורי הטיסה מדובאי

תקרית ניסיון הריסוק של טיסת פליי דובאי לתל אביב על ידי טייס עומאני, שבה רוב הנוסעים היו ישראלים, מעלה שאלות רחבות יותר מעבר למקרה הנקודתי. האירוע, בין אם היה פיגוע ובין אם לאו, בוחן מחדש את חוסנם של הסכמי אברהם והבריתות האזוריות, אך נראה כי הם עומדים במבחן. באופן אירוני, התקרית אף יצרה הזדמנות לשיחה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד.

הטיסות הסדירות דרך איחוד האמירויות והיעדר תקריות דומות בעבר מעידים על כך שהסכמי אברהם הפכו לשגרה מועילה לשני הצדדים. היחסים עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו ממשיכים להתקיים למרות קשיים, ואף מתקיימת שיתוף פעולה עם אבו דאבי במאבק נגד איראן, המחזק את הברית האזורית.

התקרית מעלה גם את אור הזרקורים על מדינות שלא הצטרפו להסכמים, כמו עומאן, שניסתה בחודשים האחרונים להגיע להבנות עם איראן. עומאן אינה מוכנה לכינון יחסים רשמיים עם ישראל, וגורמים בה מסיתים נגד ישראל. הפעולה של הטייס העומאני נתפסת כמסמר נוסף בארון הקבורה של יחסים אלו.

ערב הסעודית, לעומת זאת, ממשיכה לנקוט עמדה דו-משמעית. למרות הסכמתה לאפשר למטוס במצוקה לנחות, היא סירבה לאפשר למטוס ישראלי לנחות בשטחה לאיסוף נוסעים ואינה משתפת פעולה בחקירת הטייס. יורש העצר מוחמד בן סלמאן מנסה לאזן בין הצורך בשיתוף פעולה ישראלי לבין התנגדות פנימית לנורמליזציה, תוך שהוא מקשר את הסוגיה הפלסטינית לנורמליזציה, מה שעלול לאתגר את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

התקרית מדגישה את האיומים הגוברים נגד יהודים וישראלים בעולם, ואת האפשרות למעורבות איראנית. גם אם טהרן לא עומדת מאחורי ניסיון ריסוק המטוס מדובאי, היא פועלת במלחמה היברידית נגד ישראל וארה"ב, כפי שמעידים מעצרים בבריטניה של חשודים בפעילות טרור בהכוונה איראנית. התקופה הקרובה, עם בחירות בארה"ב ובישראל, תבחן את שירותי הביטחון לנוכח האיומים המתמשכים מצד איראן.