ריבונות בכל מחיר: כך תשיב המדינה את השליטה ביו"ש לידיה

נשיא המדינה יצחק הרצוג גינה השבוע את האלימות של קבוצות יהודים ביהודה ושומרון, וקרא למדינה להשיב לעצמה את השליטה המלאה בשטח. התופעה, המוגדרת כמסכנת את מעמד ישראל בעולם, מחייבת את המדינה להשיב את הסמכות הבלעדית להפעלת כוח לידיה. למרות הוראת ראש הממשלה לפיקוד המרכז לדכא את התופעה, נשאלת השאלה מדוע צה"ל נכשל בכך, כאשר רק שניים מתוך כ-150 מתפרעים נעצרו באירוע בכפר ג'אלוד.

מפקדי פיקוד המרכז, החל מאלוף הפיקוד אבי בלוט ועד מפקדי החטיבות, נחושים למגר את התופעה ורשמו הישגים מסוימים, אך נראה שצורת הפעולה הנוכחית אינה יעילה. התמודדות זו מול קבוצות מאורגנות וזריזות דורשת התארגנות מיוחדת, בדומה למודל שהופעל בהתנתקות ב-2005, בו הוקצו כוחות ייעודיים למשימות ספציפיות. נדרשת חלוקת אחריות ברורה, כוח ייעודי בפיקוד מפקד אוגדה, הקצאת כוחות משמעותית ושיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לצה"ל.

שורשי התופעה נעוצים בזיכרון הלאומי, ובפרט בטראומת ההתנתקות, כאשר צעירים רבים חשים תחושת השפלה ורואים בהנהגה דאז משתפי פעולה. בנוסף, ישנן רוחות נקמה מימי מאורעות 1939-1936, אז קראו דמויות כמו אורי צבי גרינברג לתגובה אקטיבית ונקמה, בניגוד לאסטרטגיית ההבלגה של הנהגת היישוב. תפיסות אלו, שהצליח בן-גוריון לצמצם בעבר, פורצות כעת מחדש.

רוב הציבור, גם בקרב מתיישבי יו"ש, אינו מבין את מורכבות המצב. בעוד פעילי שמאל מתנגדים להתיישבות כולה, הציבור הימני תומך בצעירים אך מתקשה להבחין בין תומכי ההתיישבות הנחוצים לבין קבוצות הפורעים החותרות לעימות אלים. המדינה מחויבת להשיב לעצמה שליטה ריבונית מוחלטת על המרחב ולהקצות לכך את המשאבים הנדרשים.