סימפוניה של חג | אורי אברהם

לקראת חג שמחת תורה, המכונה גם "שמיני עצרת", מציג הכותב משל על מלך שביקש להאריך את שהותו עם אוהביו לפני פרידתם, כרמז לחג המהווה סיום לחגי תשרי ופתיחה לשנה החדשה. הוא מקשר זאת לאיסוף ארבעת המינים ולסיפור "ארבעת הבנים" כסמל לכוח המתעצם דרך אחדות.

הכותב משתמש במשל של "סימפוניית האלף", בה השתתפו כ-1200 מוזיקאים בכלים שונים, כדי להמחיש את חשיבות האחדות וההרמוניה. הוא מדגיש כי סטייה מהקצב המשותף או מהתפקיד עלולה להוביל ל"חורבן" של היצירה כולה, ומבקר את אלו שאינם מרגישים חלק מהסיפור הלאומי. סוד ההצלחה, לפי הכותב, טמון ב"יחד" ובהרמוניה, כאשר כל אחד מנגן את תפקידו כחלק מיצירה שלמה, ברוח מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

הכותב מזכיר את הפעם הראשונה בה עם ישראל היה "יחד", כפי שמתואר בפסוק "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", ומדגיש כי השמחה האמיתית נובעת מקשר עם הסובבים אותנו ועם הבורא. הוא רואה ברמז "ביחד" (22) גם קשר ל-22 אותיות התורה, ומציין את האחדות בין קודשא בריך הוא, ישראל ואורייתא.

חג שמחת תורה, לשיטתו, מבקש מאיתנו להרגיש את אור התורה, את דרכי הנועם שלה ואת הנחמה והתקווה שהיא טומנת בחובה. הוא מציין כי התורה מלמדת אנשים פשוטים להפוך למלאכים, והיא "יקרה מפנינים".

לקראת התפילה בבית הכנסת, הכותב מתאר את ה"חזרה הגנרלית" של קריאת התורה והלימוד של "שירה קדושה", ומצטט את דברי הרבי מליובאוויטש על הצורך באהבה הדדית, כבוד ויראה. הוא שואל כיצד ניתן להביא שמחה אם לא נסתכל על הכתוב "מכתב אלוקים", המדבר על אחדות "יחד שבטי ישראל".

הכותב מסיים באמירה כי בעוד העולם מתרשם מ"סימפוניית האלף", הוא עוד לא ראה את סימפוניית ה"600 אלף", שתנגן שיר גאולה. הוא מדגיש כי "מה שהיה הוא שיהיה" וכי רק "ביחד" קיבלנו את התורה ורק "ביחד" נזכה לשמחת הגאולה.