זמן לשינוי: פתרונות אפשריים לנבחרת ישראל

נבחרת ישראל בכדורגל מתמודדת עם קשיים לאחר הפסדים לאוסטריה (3:1) ואירלנד (3:0) במסגרת מוקדמות יורו 2028, המותירים אותה עם סיכויים נמוכים להעפלה. המאמן רן בן שמעון מתמודד עם ביקורת על היכולת המנטלית והטקטית של הנבחרת.

המאמר מציע פתרונות לשיפור מצב הנבחרת, תוך התמקדות בחיזוק החוסן המנטלי. מוצע כי שחקנים מנוסים כמו אלי דסה, דור פרץ, ירדן שועה ועומרי אלטמן, שמובילים קבוצות בליגת העל, יוכלו לתרום מניסיונם ולספק יציבות מנטלית על המגרש, במיוחד לאור העובדה ששחקנים רבים בנבחרת צעירים.

במישור הטקטי, המאמר מצביע על בעיה בהיעדר קשר אחורי טבעי, מה שחושף את ההגנה לספיגת שערים קלים. למרות פציעות של שחקנים כמו מוחמד אבו פאני, מחמוד ג`אבר ונטע לביא, מודגשת החשיבות של קשר אחורי פיזי שיסייע בייצוב מרכז השדה. מוזכרים שחקנים מבטיחים כמו ענאן חלאילי ורוי רביבו, וכן דור פרץ ועומרי גנדלמן, אך נטען כי נוכחות של קשר אחורי תחזק את כלל הקבוצה.

המאמר דן גם בחשיבות בניית מערך קבוע ודרך משחק ברורה, בדומה למה שניסה המאמן לשעבר אנדי הרצוג. מוצע כי המערך יכול להיות מגוון, אך חשוב שהשחקנים ירגישו בנוח. בנוסף, נבחנת האפשרות לאזרח שחקנים זרים, תוך ציון כי מיגל ויטור, שאזרח בגיל מאוחר, אינו מהווה פתרון לטווח ארוך. מוצע לבחון שחקנים כמו לוקאס ונטורה ולוקאס פלקאו, המשחקים בליגת העל, כפתרון אפשרי לעמדת הקשר האחורי.

לבסוף, המאמר מעלה את האפשרות לצרף שחקנים בעלי שורשים יהודיים, בדומה למגמה בכדורגל העולמי, כפי שקרה עם פין עזז (שבחר לייצג את אירלנד) ופול ואנר (אוסטריה). נטען כי ישנם כישרונות פוטנציאליים באקדמיות שונות, וכי יש צורך באיתור וגיוס שלהם לקראת יורו 2028.