אשירה גרינברג, אלמנתו של סא"ל תומר גרינברג לקראת 7 באוקטובר: "יש לי תחושת מחנק"
תומצת מתוך Arutz Sheva על ידי baba
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- אלמנתו של סא"ל תומר גרינברג משתפת בתחושותיה לקראת 7 באוקטובר.
- היא מתמודדת עם השכול ועם גידול בתם ארבל לבדה.
- גרינברג ממשיכה להגיע למשפחות 42 חללי גדוד 13.
- היא מדגישה את חשיבות הנצחת סיפור הגבורה של החיילים.
- סא"ל גרינברג חש קושי שלא היה יכול לנחם את משפחות חייליו שנפלו.
אשירה גרינברג, אלמנתו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, שפיקד על גדוד 13 בגולני ונפל במלחמת חרבות ברזל, משתפת בתחושותיה לקראת יום השנה ה-7 באוקטובר. לדבריה, הימים הללו מלווים בכאב ובתחושת מחנק, והיא סופרת את הימים לאחור, כשלוח הזמנים שלה מלא באזכרות לחללי הגדוד. גרינברג סיפרה על ההתמודדות בגידול בתם ארבל, שהייתה בת שלוש וחצי בלבד כשאביה נפל, וממשיכה לשאול עליו ולחפש אותו בזיכרונותיה ובחלומותיה. היא מספרת כי תומר נוכח בחייה של ארבל דרך סיפורים, תמונות וסרטונים.
בנוסף לאבל האישי, גרינברג לקחה על עצמה להמשיך ולהגיע למשפחות 42 חללי גדוד 13 שנפלו מאז 7 באוקטובר. היא מתארת את המפגשים כקשים וטעונים, אך גם כמקור לנחמה, ומדגישה כי היא עושה זאת בשם בעלה, מתוך אמונה שזה מה שהוא היה רוצה. גרינברג ציינה כי חיילי הגדוד נלחמו בגבורה עד הרגע האחרון.
היא שיתפה כי בתקופת הלחימה, תומר גרינברג חש קושי רב בכך שלא יכול היה להיות לצד משפחות חייליו שנפלו, לנחם אותם או להשתתף בהלוויותיהם. לדבריה, הקשר שלו לחייליו היה אישי ועמוק, והוא ראה בהם כילדיו. גרינברג הוסיפה כי אחד הדברים החשובים ביותר לבעלה היה להנציח את סיפור הגבורה של חיילי הגדוד ב-7 באוקטובר, ולהבהיר כי כולם יצאו להגן על חבריהם ללא היסוס.
לקריאת המקור ב-Arutz Sheva