הזיכרונות של הרב אוירבך מהרב חרל"פ

עם פטירתו של הרב מרדכי אוירבך זצ"ל, נחשפים זיכרונות ילדותו מירושלים, ובפרט מדמותו של רב שכונת שערי חסד, הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל. הזיכרונות, שנאספו במסגרת הכנת הספר "שירת הי"ם" על הרב חרל"פ, מתמקדים בימי חגי תשרי ומתארים את דמותו של הרב חרל"פ כ"מלאך אלוקים" בראש השנה, את שהותו הממושכת בסוכתו בימי החג, ואת שמחת הריקודים הסוערים עם ספר תורה בשמחת תורה.

הרב מרדכי אוירבך, בנו של הרב שלמה זלמן אוירבך, סיפר כי אביו היה מקורב מאוד לרב חרל"פ וכי הוא עצמו זוכר היטב את המראות מימי ילדותו, למרות שהיה כבן עשר בלבד בפטירתו של הרב חרל"פ. הוא תיאר את התהלוכה המרגשת של תושבי השכונה, מלווים את הרב חרל"פ מסוכתו לבית הכנסת הגר"א בשמחת תורה, כשהם שרים ורוקדים. גם אחותו, הרבנית רחל גולדברג, נשאה זיכרון דומה מילדותה.

הזיכרונות מתארים את הרב חרל"פ רוקד בהתלהבות של קדושה עם ספר התורה, כשהוא מלהיב את הקהל בניגונים כמו "האדרת והאמונה" ו"על ישראל אמונתו". אחיו של הרב מרדכי, הרב אברהם דוב אוירבך, תיאר בכתב ידו את ריקודי הרב בהושענא רבה ובשמחת תורה, ואת ההתלהבות המיוחדת שלו במילים "מי כעמך ישראל".

בראש השנה, לעומת זאת, זכר הרב מרדכי את הרב חרל"פ עומד כ"מלאך אלוקים" בשעת תקיעות השופר, מקפיד על חומרותיו של המהרי"ל דיסקין. הרב משה צבי נריה סיפר כי הרב חרל"פ נהג לצאת מסוכתו רק פעמיים בימי החג: פעם אחת לתפילה ליד הכותל המערבי, ופעם שנייה להקביל את פני רבו, הרב קוק זצ"ל, מתוך יחס כבוד עמוק למצוות קבלת פני רבו.

הפרידה מהסוכה ומהחג, והכנסת ספרי התורה לארון הקודש בחצות ליל שמחת תורה, תוארו גם הם כמעמדים מיוחדים, שבהם הרב חרל"פ היה משתפך בפזמונים ורוקד עם הקהל. הזיכרונות הללו, שנשא הרב מרדכי אוירבך עמו עד יומו האחרון, מעניקים הצצה לירושלים של פעם ולדמותו המיוחדת של הרב חרל"פ.