יוסי גנוסר, מי יגול עפר מעיניך

בית המשפט העליון (בג"ץ) פסל בעבר את מינויו של יוסי גנוסר, בכיר לשעבר בשב"כ, לתפקיד מנכ"ל משרד השיכון, על רקע חלקו בפרשות חקירה בעייתיות. זאת בניגוד להחלטתו האחרונה לדחות על הסף עתירה נגד מועמדותו של ראש השב"כ לשעבר יורם כהן לכנסת.

המאמר משווה בין שני המקרים, ומתייחס לפרשת עיזאת נאפסו, קצין שב"כ שהואשם בבגידה והודה בעבירה שלא ביצע לאחר חקירה קשה שכללה אלימות ואיומים, כאשר החוקר הראשי היה יוסי גנוסר. נאפסו הורשע וריצה עונש מאסר, אך לימים התברר כי הוא הורשע על לא עוול בכפו. בג"ץ עצמו כתב ב-1992 כי פרשת נאפסו חושפת "קלקול מידות שבמתן עדות שקר" ושיש לעקור זאת מן השורש.

ההשוואה מתרחבת לפרשת עמירם בן אוליאל, בה נדונה שאלת השימוש ב"אמצעים מיוחדים" בחקירה. אנשי השב"כ טענו שלא נעשה שימוש כזה, אך במשפט זוטא התברר כי נעשה שימוש באמצעים חריגים, וחלק מההודאות נפסלו. יורם כהן, שעמד אז בראש השב"כ, התייחס לשימוש באמצעים חריגים ואמר כי התייעץ עם היועץ המשפטי ופרקליט המדינה והגיעו למסקנה שההחלטה הייתה "במתחם הסבירות".

הכותב מעלה תמיהה מדוע גנוסר, שפעל בתקופה שקדמה לוועדת לנדוי להגבלת אמצעי חקירה, נפסל לתפקיד ממשלתי, בעוד כהן, שפעל בתקופה בה הכללים היו ידועים, לא נפסל מלהתמודד לכנסת. המאמר מזכיר גם את אזהרתו של מנחם בגין משנת 1953 מפני כוחם של אנשי שירותי הביטחון, וטוען כי אזהרה זו מקבלת משמעות מחודשת לאור מועמדותו של כהן לכנסת.