המאמר: "כשאתה שותף לא רצוי?"

המאמר, שנכתב על ידי מרעי חיאדרי, דן במשמעותה של שותפות אמיתית בפוליטיקה הישראלית, תוך ביקורת על כך שאזרחים ערבים נחשבים שותפים רק בעת הצורך בקולותיהם בבחירות, אך מודרים מהשפעה על קבלת החלטות.

חיאדרי טוען כי שותפות אמיתית אינה מסתכמת בהצבת "כיסא על השוליים" או בהזמנת קולות בעת הצורך, אלא בזכות שווה להשפיע, להחליט, להיות אחראי ולהימצא תחת ביקורת. הוא מדגיש כי הדמוקרטיה אינה יכולה להסתפק בכך שהאזרח ייתן את קולו, ולאחר מכן ייאמר לו שאינו שותף לשלטון. הוא שואל מהי המשמעות של שותפות אם היא מתקבלת בעת מתן הקול, אך נדחית בעת דרישה להשפעה.

הכותב מציין כי הניסיון הפוליטי הוכיח ששותפות ערבית אפשרית, כפי שהיה עם "הרשימה הערבית המאוחדת" שהייתה חלק רשמי מהקואליציה תומכת הממשלה של בנט-לפיד לאחר בחירות 2021. הוא תמה מדוע שותפות אפשרית כאשר האינטרסים מצטלבים, אך נדחית כאשר מדובר בשוויון מלא.

חיאדרי מבהיר כי שותפות אינה מסתכמת בהקצאת ועדות או תקציבים, אלא בזכות שווה להשפיע, להחליט, להיות אחראי ולהימצא תחת ביקורת. הוא קורא לא להפריד בין קולו של האזרח הערבי, שהוא חלק מהלגיטימציה בבחירות, לבין היותו מחוץ ללגיטימציה של השותפות. אם האזרח שווה בחובותיו, עליו להיות שווה גם בזכויותיו, בייצוגו ובהשפעתו.

המאמר מסתיים בקריאה להבנה כי אם קולו של האזרח הערבי מוערך בבחירות, עליו להיות מוערך גם בשולחן ההחלטות. הכותב מדגיש כי סירוב לעיקרון השותפות רק בשל זהות השותף, מעמיד את הדמוקרטיה במבחן אמיתי, האם היא שוויון בזכויות או רק מנגנון לבחירת השלטון.