תעשיית התרבות האמריקאית מחרימה אמנים יהודים וישראלים
תומצת מתוך Behadrei Haredim על ידי baba
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- אמנים יהודים וישראלים סובלים מהדרה שיטתית בתעשיית התרבות האמריקאית.
- מחקר ה-ADL מצא ליקויים חמורים במוזיאונים, בהוצאה לאור ובבידור חי.
- סופרים נדרשים לשנות תכנים יהודיים וציוניים כדי לזכות בפרסום.
- אמנים ישראלים ויהודים מתמודדים עם מחאות וביטולי הופעות.
- רשתות אקטיביסטיות מארגנות שיבושים תוך שימוש בהפחדה וזילות השואה.
- הציבור האמריקאי הרחב תומך בשילוב אמנים יהודים וישראלים.
מחקר חדש של הליגה נגד השמצה (ADL) חושף כי אמנים יהודים וישראלים בארצות הברית סובלים מהדרה שיטתית, צנזורה ורשימות שחורות בתעשיית התרבות. המחקר, ששמו State of the Arts, בחן את התחומים של מוזיאונים, הוצאה לאור ובידור חי.
בבחינת 40 מוזיאונים מובילים, נמצא כי 30 אחוזים מהם קיבלו דירוג נמוך של "ליקוי חמור", ואף אחד מהם אינו כולל זהות יהודית במסגרת מחויבויות הגיוון, השוויון וההכלה (DEI). מספר המוזיאונים המציינים את חודש המורשת היהודית צנח משמעותית, ומוזיאונים רבים מטשטשים אוספים יהודיים וישראליים בנרטיבים רחבים. רק מוזיאון אחד בברקלי זכה לדירוג הגבוה ביותר.
בתעשיית ההוצאה לאור, הדוח מזהה דיכוי מכוון של ספרים עם תכנים ציוניים ויהודיים. סופרים נדרשים להסיר מילים בעברית ולשנות שמות, וסוכנים ספרותיים דוחים מחברים בשל זהותם. תופעות אלו כוללות חרמות מאורגנים, כמו מכתב של אלף סופרים להחרמת מו"לים ישראלים, והטרדות רשת. הסופרת אליסה רוזנהק תיארה זאת כ"אנטישמיות ספרותית".
בתחום הבידור החי, תועדו 65 תקריות ב-41 אתרי הופעות, בהן אמנים ישראלים ויהודים נתקלו במחאות וביטולים. קמפיינים כוונו נגד אמנים כמו מתיסיהו, להקת בת שבע והתזמורת הפילהרמונית הישראלית. במקרים מסוימים, הופעות בוטלו מחשש למחאה עתידית, כפי שקרה לאמנים כמו מייקי פאוקר ורביב כנר. האמנית נגה ארז העידה כי איבדה הופעות בינלאומיות בשל ישראליותה.
חקירה של ה-ADL העלתה כי רשתות אקטיביסטיות מארגנות שיבושים אלו תוך שימוש בהפחדה פיזית וזילות השואה. מנכ"ל ה-ADL, ג'ונתן גרינבלט, אמר כי מדובר ב"אנטישמיות ואפליה נגד ישראלים" וקרא למגזר התרבות להתעורר. למרות החרם המוסדי, סקר לאומי מצא כי הציבור האמריקאי תומך בשילוב יוצרים יהודים וישראלים. סגנית נשיא ה-ADL, שירה גודמן, הסבירה כי קיים פער בין החשש המסחרי של המוסדות לבין הביקוש הציבורי, וקראה למוסדות התרבות לעמוד מול לחצים ולתקן מדיניות מפלה.
לקריאת המקור ב-Behadrei Haredimמוזכרים