זינוק במספר הקשישים הערבים: חשש מעומס על המשפחות והצורך בהיערכות

לקראת היום הבינלאומי למען קשישים, מתפרסמים נתונים המצביעים על שינוי דמוגרפי משמעותי בחברה הערבית בישראל, עם עלייה בתוחלת החיים וגידול באחוז בני ה-65 ומעלה. על פי הערכות, שיעור הערבים בני 65 ומעלה, העומד כיום על כ-5% עד 5.5% (כ-100-120 אלף איש), צפוי להכפיל ואף לשלש את עצמו בעשורים הקרובים, ולהגיע לכ-10% עד 12% מהאוכלוסייה הערבית.

פרופ' רביע חלאילה, חוקר בכיר בתחום הגרונטולוגיה וסגן נשיא מכללת צפת, מסביר כי עלייה זו נובעת בעיקר מעלייה בתוחלת החיים, העומדת כיום על כ-81 שנים לנשים וכ-78 שנים לגברים ערבים. הוא מדגיש כי שינוי זה מחייב את החברה הערבית להיערך מבעוד מועד, ולפתח שירותים בריאותיים, חברתיים וכלכליים מותאמים לקשישים.

על פי הנתונים, כ-99.5% מהקשישים הערבים מתגוררים בבתיהם, כאשר רק כמחצית האחוז מאושפזים במוסדות סיעודיים. מצב זה מטיל את עיקר נטל הטיפול על המשפחות, במיוחד לאור העלייה במחלות כרוניות והצורך בסיוע בפעולות יומיומיות. חלאילה מציין כי קיימים פערים בריאותיים בין האוכלוסייה הערבית ליהודית, וכי שירותי טיפול יום וסיוע של מטפלים יכולים להקל על העומס, אך אינם מבטלים את תפקידה המרכזי של המשפחה.

חלאילה מתייחס גם לשינוי במעמד הקשיש במשפחה הערבית, שכן בעבר היה לו תפקיד מרכזי בקבלת החלטות, אך כיום תפקידו פחת בשל שינויים חברתיים וכלכליים. עם זאת, הוא צופה כי מעמד זה ישתנה בעתיד עם כניסת דורות משכילים ועצמאיים יותר לגיל מבוגר. הוא מדגיש את חשיבות המשך העסקתם או פעילותם החברתית של קשישים לאחר הפרישה, שכן הדבר תורם לבריאותם הפיזית והנפשית ומותיר אותם פעילים בחברה. כ-20% מבני 70 ומעלה עדיין עובדים, אך פעילות התנדבותית מוגבלת. פרישה מוקדמת, לטענתו, מהווה בעיה נוספת, שכן היא מובילה לאובדן אנרגיה וניסיון שיכולים להועיל לחברה.