מכוניות גנובות: האשמה הדדית בין ישראל לרשות הפלסטינית

חברת הביטוח 'הפניקס' הגישה בינואר 2026 תביעה נגד הרשות הפלסטינית בסך כ-553 מיליון שקלים, בטענה כי הרשות אחראית להחזרת כ-6,103 מכוניות שנגנבו והוברחו לשטחי הרשות במהלך שמונה שנים. בתגובה, טענה הרשות כי האחריות היא של ישראל, שכן היא שולטת במעברי הגבול, המכוניות נגנבות משטחה, ורוב בתי המלאכה לפירוק מכוניות פועלים באזור C, הנמצא בשליטה ישראלית מלאה.

גניבות רכב בישראל אינן תופעה חדשה, והיא הגיעה לשיאה בשנות ה-90 עם עשרות אלפי גניבות בשנה. לאחר ירידה משמעותית, חלה עלייה מחודשת בשנים האחרונות, שהגיעה לכ-19 אלף גניבות ב-2023. הירידה לאחר ה-7 באוקטובר נבעה מהסגר על השטחים, אך עם הקלות מסוימת נרשמה עלייה של 25% ברבעון אחד. מחקרים מצביעים על כך שרוב הגניבות מתבצעות בשעות הלילה, ולעיתים קרובות מעורבים בהן בני נוער פלסטינים. המכוניות מועברות לשטחי הרשות, מפורקות, וחלקן אף חוזרות לישראל כחלפים.

למרות חוקים שאסרו בעבר תיקון רכבים ושימוש בחלפים מהרשות, ועל אף שהחוק מחייב מעקב אחר חלפים משומשים, נראה שהביקוש לחלפים זולים ממשיך להניע את תעשיית הגניבות. נתונים מראים כי רוב החשודים והנאשמים בגניבות הם אזרחים ישראלים. בעבר, שיתוף פעולה בין המשטרה הישראלית למשטרה הפלסטינית הביא להחזרת מכוניות גנובות, אך הרשות נוטה להשמיד מכוניות כאלה במקום להחזירן, מתוך התייחסות אליהן כאל 'בעיה' של סדר ציבורי.

בשטחי אזור C, הנמצאים בשליטה ישראלית, פועלות מזה שנים 'מגרסות' גדולות לפירוק מכוניות גנובות, לעיתים קרובות בסמוך למעברי גבול. הדבר מעלה תהייה לגבי מידת השליטה הישראלית באזור, למרות התביעות הפוליטיות עליו. המאמר מצביע על כך שהביקוש לחלפים גנובים מגיע מתוך ישראל, וכי בעוד הרשות הפלסטינית עשויה להיות 'קן' לעסקים פליליים, הלקוחות והנהנים העיקריים של תעשייה זו חיים בישראל.