הכותבת: "אני יהודייה, ישראלית. חמאס והפלסטינים הם האויבים שלי"

אישה, המתגוררת בישראל מזה 36 שנה, מביעה את עמדתה הפוליטית המורכבת, תוך שהיא מודה כי היא רחוקה מפוליטיקה אך מוצאת עצמה מעורבת רגשית בנושאים אקטואליים. היא מדגישה את קשריה העמוקים לישראל, הנובעים בין היתר מבתה, שחייה תלויים במערכות המדינה, וכן משני בניה המשרתים בצה"ל. הכותבת מצהירה כי היא אינה פטריוטית או פנאטית, ומתנגדת לקיצוניות מימין ומשמאל, שלטענתה קורעת את החברה הישראלית.

היא מתייחסת לדילמה מוסרית שהועלתה בפוסט שקראה, לפיה אם ישראל הורגת 500 אזרחים בלתי מעורבים יחד עם מחבל חמאס, מדוע שחמאס לא יהרוג אוטובוס מלא אזרחים יחד עם חייל. הכותבת מודה כי לוגיקה זו נראתה לה קטלנית בתחילה, אך מבינה כי היא מסבירה את השנאה העולמית לישראל.

בהמשך, מצטטת הכותבת תגובה של משתמשת בשם Alony Elinel, המבקרת בחריפות את התקשורת המערבית, ובפרט את ה"גארדיאן", על הצגת ישראל באור שלילי. התגובה טוענת כי קל להיות הומניסט "סטרילי" ממרחק, מבלי לחוות את זוועות המלחמה והטרור באופן אישי. היא מדגישה כי חמאס אחראי לדם ולחורבן בעזה, וכי צה"ל מחויב להשמיד את המחבלים. התגובה משווה את הניסיון להציג את ישראל כ"מפקחי אושוויץ" למניפולציה תעמולתית, ומצביעה על כך שהתקשורת מתעלמת מהזוועות בסודאן ובסוריה.

הכותבת משתפת גם תגובה נוספת של Maria Pereverten, המתארת "גיהינום מאוד לא צודק" עבור אנשים הפוגעים באחרים למען "מערכת מידות ומשקלות" משלהם. לבסוף, הכותבת מסכמת כי בעת מלחמה בין אויבים, אין צודקים או טועים, אלא רק צדדים. היא מצהירה כי היא בוחרת להיות בצד הישראלי, וכי חמאס והפלסטינים הם אויביה.