פרופ' סבאג'-חורי: ישראל עוברת מ'אזרחות קולוניאלית' ל'אפרטהייד פוליטי'

פרופסור אריג' סבאג'-חורי טוענת כי האזרחות של ערביי ישראל מעולם לא הייתה שוויונית, אלא תמיד הייתה 'אזרחות קולוניאלית-התיישבותית'. לדבריה, מאז 1948, בעוד רוב הפלסטינים נעקרו מבתיהם, המדינה החדשה פעלה לריכוז קרקעות בידיים יהודיות, עידוד הגירה יהודית וביסוס רוב יהודי. הפלסטינים שנותרו זכו באזרחות ובזכויות פוליטיות מסוימות, אך תמיד תחת היררכיה ברורה בין יהודים לפלסטינים. היא מסבירה כי 'אזרחות קולוניאלית-התיישבותית' אינה מושג תיאורטי, אלא מבנה פוליטי שבו קבוצה לאומית אחת, באמצעות מוסדות המדינה, מחזיקה בכוח עודף על הקרקע, מדיניות הגירה, חלוקת משאבים ועיצוב המרחב הציבורי, בעוד הקבוצה המקומית מחזיקה באזרחות רשמית ללא מעמד לאומי שווה. מושג 'העליונות היהודית' מתייחס למבנה יחסי כוח, לא לעליונות אישית. יהודי המגיע לישראל מכוח חוק השבות מקבל אזרחות, אפשרות שאינה ניתנת באותה צורה לפלסטיני שגורש או לבניו. המדינה מזהה עצמה כביטוי לזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, ומוסדותיה ומדיניותה תוכננו לשמר רוב יהודי. לטענתה, פסילת מועמדותו של סמי אבו שחאדה אינה יוצרת חוסר שוויון חדש, אלא מסמלת שינוי באופן פעולת ההיררכיה הקיימת. היא רואה בכך מעבר ממצב שבו לפלסטינים היה חלל מוגבל לארגון ובחירת נציגיהם, למצב שבו מוסדות המדינה מתחילים לקבוע מי ייצג את הפלסטינים ומה גבולות הפוליטיקה הפלסטינית המותרת.

היא מצביעה על כך שלא רק אבו שחאדה נפסל, אלא גם הרשימה הערבית המאוחדת, הרשימה המשותפת ועופר כסיף. סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת מגביל השתתפות פוליטית, ובין הסיבות לפסילה נמנים הכחשת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עד כה, בתי המשפט הציבו רף גבוה לפסילת מועמדים ורשימות, והותירו חלל מסוים לפעולה פוליטית פלסטינית. אך אם 'התקרה' הזו נשחקת, הדבר מסמן מעבר למצב אחר. פרופסור סבאג'-חורי מתארת פרדוקס: מצד אחד, הפלסטינים אזרחים במדינה המעניקה ליהודים מעמד לאומי מועדף; מצד שני, הם יכלו להקים מפלגות, לבחור נציגים ולהשתמש בכנסת כדי להתנגד למבנה זה. היא טוענת כי פסילת אבו שחאדה עשויה לסמן שחיקה של הגבול הזה, מה שמעניק להיררכיה תכונה מערכתית נוספת. 'אפרטהייד פוליטי', לטענתה, אינו דורש שלילת זכות הצבעה מכל פלסטיני, אלא יכול להתקיים גם כאשר האזרחות והבחירות נותרות, אך היחסים בין הקבוצות הופכים היררכיים גם בנוגע לזכות הייצוג. הקבוצה היהודית-ישראלית לא רק בוחרת את נציגיה, אלא גם מחזיקה בכוח, דרך מוסדות המדינה, לקבוע אילו נציגים מהקבוצה הפלסטינית המקומית יורשו להתמודד. כלומר, ניתן להצביע, אך בתוך מרחב פוליטי שנקבע על ידי אחרים. ניתן להתארגן, אך רק בגבולות שמוסדות הנשלטים על ידי הקבוצה הלאומית היהודית הדומיננטית מגדירים כחוקיים. ניתן להיות אזרחים, אך ללא כוח שווה לקבוע את תנאי השתתפותם הפוליטית. לכן, סוגיית אבו שחאדה גדולה ממנו וממפלגתו, והיא נוגעת לשאלה האם ההיררכיה הקיימת בקרקע, בהגירה, במשאבים ובמוסדות המדינה, מתרחבת כעת גם ללב הייצוג הפוליטי, מעבר משליטה בתנאים שבהם הפלסטינים חיים כאזרחים, להחזקת כוח גם לקבוע מי ידבר בשמם בכנסת. אם בית המשפט יאשר את הפסילה תוך הורדת הרף, זה יהיה רגע מכונן, לא בגלל קיומה של אזרחות שוויונית קודם לכן, אלא ההפך. האזרחות הפלסטינית תמיד התקיימה בתוך היררכיה לאומית עמוקה. החדש יהיה שהמרחב הפוליטי המוגבל שנותר בתוך היררכיה זו יהפוך כפוף יותר לכוחה של הקבוצה הדומיננטית לקבוע מי ייצג את הפלסטינים ומה גבולות מדיניותם. זהו המעבר שהיא מציעה לכנותו: 'מהאזרחות הקולוניאלית-התיישבותית לאפרטהייד פוליטי'.