"אני לוחם, אבל שם ראיתי מראות שלא תיארתי לעצמי שאי פעם אראה"

שלוש שנים לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, קצינים מהמרכז לאימונים לוגיסטיים (מל"י) משחזרים את רגעי האימה והזוועה שחוו בעת חילוץ ניצולים ופינוי 237 חללים משטח מסיבת הנובה וציר 232. אל"ם ד', מפקד מל"י, שהיה בביתו בצפון, מיהר לדרום לאחר שקיבל דיווחים על מתקפה על בסיסו ועל אירועים במסיבת הנובה. הוא הקים כוח משימה שפעל לצד כוחות הביטחון וגופי החירום, והוביל את אחד ממאמצי פינוי הגופות המורכבים ביותר באותו יום.

קצין נוסף, א', תיאר כיצד אסף פצועים קשה בדרכו לעוטף, נתקל בילדים שנרצחו ברכבם, ועדויות נוספות על דפוס הפעולה של המחבלים שנסעו בצמדים ורצחו כל מי שנקרה בדרכם. הוא סיפר על מראות קשים של אב ובנו שנרצחו, ועל הצורך המיידי לאסוף ולשמור על כבוד הנרצחים תחת אש.

ד' הגיע למתחם הנובה בסביבות השעה 13:00, שם עדיין התקיימו היתקלויות עם מחבלים. הוא תפס פיקוד, החל בסריקת השטח וריכוז הגופות. למרות שהתחיל עם אוהל משטרתי שאליו הוכנסו 59 גופות, הלילה הסתיים עם 237 גופות שפונו למחנה שורה. הוא סיפר על מציאת שמונה ניצולים בלבד במרחב, ועל הדילמות הערכיות והמבצעיות באותן שעות, כולל הכנסת מתנדבי זק"א לשטח למרות הסיכון.

הקצינים מתארים את ההשפעה הנפשית העמוקה של האירועים, כשהם מציינים כי "משהו ממני נשאר שם" וכי הם מתגעגעים לעצמם שלפני המתקפה. הם מדברים על תחושת כישלון מתמשכת לצד ההבנה כי יש לטפל בטראומה באופן פעיל. למרות הזוועות, הם מדגישים את כושר ההתאוששות של צה"ל ואת הערבות ההדדית שהתגלתה בחברה הישראלית, ורואים בכך תקווה לעתיד.