מהקומוניזם של חד"ש ועד האסלאמיזם של רע"מ: ההבדלים בין המפלגות הערביות בישראל

המאמר מנתח את ההבדלים האידיאולוגיים והאסטרטגיים בין המפלגות הערביות המייצגות את אזרחי ישראל הערבים בכנסת, תוך הדגשת הקווים המנחים של כל אחת מהן. למרות שכולן מאמצות את הנרטיב הפלסטיני ושוללות את הגדרתה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, קיימים ביניהן הבדלים מהותיים.

רע"מ, הזרוע הפוליטית של הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, נוקטת בגישה פרגמטית של השתלבות במערכת הישראלית כדי להשפיע מבפנים, בדומה לאסטרטגיה של "האחים המוסלמים" בעולם. המפלגה שואפת לצבור כוח, לגיטימציה ותקציבים, תוך שמירה על סבלנות לשינוי עתידי באופי המדינה. בסיס התמיכה העיקרי שלה הוא בקרב הציבור הבדואי בנגב, אך היא מושכת גם מצביעים מסורתיים ודתיים בצפון ובמשולש.

בל"ד, לעומתה, מציגה לאומיות פלסטינית ללא מסכות. המפלגה מקדמת הצעות חוק לביטול חוק השבות, החלפת ההמנון והדגל והפיכת המדינה לדו-לאומית. חבריה, כמו עזמי בשארה וסאמי אבו שחאדה, נוקטים בקו רדיקלי ואינם מגנים פעולות נגד ישראלים, תוך הגדרת הציונות כ"גזענות קולוניאלית". בל"ד פופולרית בקרב צעירים, אקדמאים ופעילים ברשתות החברתיות.

חד"ש, המפלגה הוותיקה ביותר, מציגה עצמה כבעלת שותפות יהודית-ערבית אמיתית, אך בפועל הלאומיות הפלסטינית גוברת אצלה על ערכים חברתיים. חבריה מבקרים אסירים ביטחוניים, מגדירים אותם כ"לוחמי חופש" ומקדמים קמפיינים נגד שירות בצה"ל, אותו הם מכנים "צבא כיבוש פושע". בסיס כוחה הוא בערים ערביות ונוצריות בצפון, בקרב מעמד הביניים והמשכילים.

תע"ל, שהוקמה על ידי אחמד טיבי, היא מפלגה לאומית ערבית שאינה דתית. היא מחויבת לזהות האסלאמית והתרבותית של הציבור הערבי, אך ניגשת ללאומיות ככלי לדרישת זכויות אזרחיות וקולקטיביות מתוך המערכת הישראלית. המפלגה מתמקדת בניצול הזירה הפרלמנטרית והתקשורתית.

לקראת הבחירות הקרובות, חד"ש, תע"ל ובל"ד סיכמו על חידוש "הרשימה המשותפת", בעוד רע"מ נותרה מחוץ לאיחוד. הרשימה המשותפת אינה מפלגה אחידה, אלא בלוק טכני ופוליטי המורכב משלושה זרמים רעיוניים שונים.