תביעות לשון הרע במיליונים נועדו בעיקר לצרכים תקשורתיים
חוק איסור לשון הרע, שנחקק ב-1965, קובע פיצוי מקסימלי של 50,000 שקל ללא הוכחת נזק, סכום שהוצמד למדד ועומד כיום על כ-80,000 שקל. במקרים של כוונה לפגוע, התקרה מוכפלת ל-160,000 שקל. תביעות בסכומים גבוהים בהרבה, עד מיליוני שקלים, מוגשות לעיתים קרובות, אך בתי המשפט קובעים כי הגשת תביעות עתק אינה עולה בקנה אחד עם החוק והפסיקה, ונועדה בעיקר לצרכים תקשורתיים. כך למשל, בנימין נתניהו תובע 2.6 מיליון שקל מעשרה עיתונאים וכלי תקשורת, וניר ברקת תובע 12 מיליון שקל מחדשות 12, בעקבות פרסומים על התראות שקיבלו לפני 7 באוקטובר.
החוק קובע כי אדם לא יקבל פיצוי ללא הוכחת נזק יותר מפעם אחת עבור "אותה לשון הרע". פסיקה משנת 2020 קבעה מבחני עזר לקביעת "אותה לשון הרע", הכוללים את תוכן הפרסומים, חלוף הזמן ביניהם וזהות הנמענים. משמעות הדבר היא שפרסום חוזר של אותה ידיעה, גם אם מספר פעמים, עשוי להיחשב כפרסום אחד, ופרסומים שונים בפלטפורמות שונות או בזמנים שונים עשויים להיחשב כפרסומים נפרדים. לכן, תביעות בסכומים גבוהים במיוחד, החורגים מהתקרה החוקית, עשויות להיחשב כ"תביעות השתקה" ולהוביל לפסיקת הוצאות גבוהות לתובע.
במקרים של אישי ציבור, הכוללים פוליטיקאים, פקידים בכירים ועיתונאים, הנטייה היא לפסוק פיצויים נמוכים יותר, מכיוון שהם נכנסים לזירה הציבורית בידיעה שעלולים לספוג ביקורת, יש להם אמצעים רבים יותר להגיב, ולעיתים גם אינם מקפידים על טוהר לשונם. הפיצוי הממוצע בתביעות לשון הרע עומד כיום על כ-28,000 שקל, סכום הנמוך משמעותית מהסכומים הנתבעים. גם אם תובע יזכה, הסכום שיקבל יהיה כנראה קטן בהרבה מהסכום שנתבע, ואף עשוי לא לכסות את עלות התביעה.
להמשיך לעקוב
