בעולם מלא בקרן פלס ונועם חורב, הגעגוע אליה רק מתחזק

הסרט התיעודי החדש "בין דשא לאבן" מאת שי להב ורון עומר חושף צדדים חדשים ופחות מוכרים של המשוררת והזמרת נעמי שמר, תוך התמקדות באישיותה המורכבת, הומורה ורבת הסתירות.

הסרט, המבוסס בחלקו על כתבי יד ויומנים של שמר, מציג אותה כאישה מצחיקה, חכמה, אך גם "שטותניקית" ובעלת נטייה לדיכאון. חבריה הקרובים, כמו רבקה מיכאלי וצדי צרפתי, מעידים על צדדים אלו, ובתה, ללי שמר, מתארת את חייה כ"גיהינום נורא". שמר עצמה אמרה כי "השטויות עושות את החיים".

הסרט אינו מתעלם מדעותיה הפוליטיות השנויות במחלוקת, כולל תמיכתה בגוש אמונים והתבטאויותיה בנוגע לירושלים. הוא מזכיר את ביטול יצירתה על ידי דן מירון, ואת תגובתה הקשה לביקורת. שמר נחשפה גם כמי שהתקשתה להתמודד עם ביקורות, עד כדי כך שלא יכלה לקום מהמיטה למשך שבועיים לאחר ביקורת של נחום ברנע.

הסרט נוגע גם באנקדוטות מחייה האישיים, כמו נישואיה למרדכי הורוביץ, פרשת הפלגיאט הבסקי, וקשרים רומנטיים אפשריים. הוא מציג את שמר כמי שלא לקחה את עצמה ברצינות מוגזמת, אך ראתה ביצירתה חלק בלתי נפרד מהמדינה.

למרות גישה מרפרפת וקלילה, הסרט מצליח לצייר דמות מורכבת ורבת ניגודים, ומעורר געגועים ליוצרת גדולה שפעלה בארץ שונה ופשוטה יותר. הסרט משתמש גם בבינה מלאכותית, ומתייחס לגעגועים ליוצרים גדולים בעידן הנוכחי.