טענת "הבגידה מבפנים" - הכתובת האמיתית היא ועדת חקירה
ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, שוקל להגיש תביעת דיבה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בטענה כי נתניהו מנע ממנו מידע חיוני שאמור היה לאפשר לו להגיב אחרת לאיום שקדם ל-7 באוקטובר. בר טוען כי הזהיר את נתניהו מפני האסון אך הוא התעלם. על פי הכתבה, תביעת דיבה אינה הזירה המתאימה לבירור האמיתי של חלוקת האחריות בין הדרג המדיני והצבאי, וכי הכתובת הנכונה היא ועדת חקירה ממלכתית, עצמאית ובלתי תלויה.
הכתבה דנה בשאלת גבולות הזמן לוועדת חקירה, האם יש להתחיל מהאירוע עצמו או מהשנים שקדמו לו, שעיצבו את יחס ישראל לעזה והבנתה את חמאס. נתניהו נוהג לטעון "לא ידעתי", אך השאלה הנכונה היא "האם היה עליו לדעת", שכן תפקידו מחייב אותו לדעת. טענת ההגנה של נתניהו נדחתה בעבר בוועדות חקירה אחרות, וצפויה להידחות גם כאן לאור ריבוי האזהרות שקיבל.
הכתבה מותחת ביקורת על נתניהו בטענה כי הוא מסיט את האש לכיוון בר כדי להציל את עורו, ומאמץ את קונספירציית "בגידה מבפנים". נתניהו נדרש להסביר מדוע לא הונחו כוחות הביטחון להתגברות ותגבורת לאור האזהרות, וכיצד בחר באפשרויות אסטרטגיות כמו קידום הסכם עם סעודיה או חיזוק חמאס מול הרשות הפלסטינית, במקום להגביר את המוכנות בגבול.
בנוסף, הכתבה מתייחסת ליחסים העכורים בין נתניהו לבר, שנחשפו בתצהירו של בר לבג"ץ, בו טען כי נתניהו דרש ממנו פטור ביטחוני למשפטו או הפעלת השב"כ במגזר האזרחי. נתניהו, על פי הכתבה, נוטה למנות מקורבים לתפקידים בכירים, כפי שעשה לאחר התפטרותו של בר. הכתבה מזכירה גם את הקשר של השב"כ לשתי נשים שנויות במחלוקת בקרב הקואליציה: שקמה ברסלר, מובילת המחאה, והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה.
לבסוף, הכתבה מציינת כי פרסומים בתקשורת האמריקאית, כמו ה"ניו יורק טיימס" וה"וול סטריט ג'ורנל", מחזקים את הטענות נגד נתניהו בנוגע להתעלמותו מאזהרות, וכי ארה"ב תומכת כעת לא רק באמצעי לחימה אלא גם בחיזוק פרסומים נגד ראש ממשלתה.
להמשיך לעקוב
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
