אפס התנגדויות לכרייה ליד עין ירקעם: איך זה ייתכן?
תוכנית לכריית פוספטים בסמוך לעין ירקעם, אחד מאתרי הטיול הפופולריים בנגב, אושרה ללא כל התנגדות ציבורית. עין ירקעם, גב מים מוקף מצוקים ושביל ישראל העובר בו, נחשב לאתר בעל חשיבות טבעית, היסטורית וחינוכית, המושך אליו מטיילים רבים. התוכנית לכרייה, הכוללת פיצוצים, חפירות, אבק ופעילות משאיות, אושרה למרות שהיא נמצאת במרחק מאות מטרים בלבד מהאתר, ועל אף שהתוכנית עצמה מחייבת בדיקת השפעת הפיצוצים על יציבות המצוקים ומדידת זעזועים באזור.
העובדה שלא הוגשה אף התנגדות מעוררת תמיהה, ומובילה לשאלה האם הציבור לא ידע על התוכנית או שלא ניתנה לו הזדמנות אמיתית להתנגד. טענות בדבר הליך פרסום לקוי של התוכנית נדונות כעת בבית המשפט. הכותבת מדגישה כי שיתוף ציבור אינו רק פרוצדורה, אלא הבטחת אפשרות אמיתית לציבור המושפע לדעת ולהשמיע את קולו.
הכתבה מעלה גם את סוגיית אחריותה הסביבתית של חברת כיל, בעלת התוכנית. היא מזכירה את אסון דליפת השפכים התעשייתיים של רותם אמפרט, חברה בת של כיל, במישור רותם בשנת 2017, שהובילה לנזק סביבתי קשה ולקנס של 100 מיליון שקל. למרות הבטחות כיל לקיימות ושיקום, המדינה עצמה ציינה בעבר כי פעילות רותם אמפרט מהווה סיכון משמעותי למקורות המים ולזיהום קרקע במישור רותם.
הכותבת טוענת כי שיקום נוף מדברי או מצוק שהתערער אינו תמיד אפשרי, ולעיתים עדיף פשוט לא להרוס. היא מדגישה את חשיבותה של מערכת התכנון שתקבע היכן ניתן לכרות והיכן לא, ותבטיח שהציבור יהיה שותף להחלטות המשפיעות על עתיד הארץ. הכשל הציבורי והתכנוני סביב עין ירקעם נתפס כסימפטום של ריקבון ניהולי במדינה, המתרגלת סימון וי במקום ניהול אמיתי.
Ask About This Article
Duki reads it, and every newsroom on the same story, then answers with sources.