אין עובדים בקופות: למה המדינה חוסמת את הפתרון?

איגוד לשכות המסחר, באמצעות מנכ"לית האיגוד גילית רובינשטיין, מעלה לסדר היום את בעיית המחסור החמור בעובדים ברשתות המזון, בדגש על תפקידי הקופאים והקופאיות. רובינשטיין טוענת כי בניגוד לתפיסה הרווחת, העסקת עובדים זרים אינה בהכרח באה על חשבון עובדים ישראלים, אלא מהווה מענה למחסור מתמשך בכוח אדם שאינו מצליח להיפתר באמצעות גיוס מקומי.

נתונים שנאספו ברשתות מזון מובילות מצביעים על קושי משמעותי באיוש משרות קופאים. בתקופה שנבדקה, נערכו למעלה מ-20,500 ראיונות עבודה, אך עדיין נותר מחסור של כ-1,170 עובדים. למרות הצעות שכר אטרקטיביות, הכוללות שכר של 37-38 שקלים לשעה, ניסיונות לגיוס בכ-40 שקלים, מענקי התמדה של למעלה מ-10,000 שקלים ואף מימון לימודים אקדמיים, המחסור נמשך.

שירות התעסוקה אף הוא מזהה את הבעיה. בחודש מרץ האחרון, פנתה מנכ"לית השירות למשרד הכלכלה והתריעה על פער הולך וגדל בין מספר המשרות הפנויות בתחום הקופאות לבין מספר דורשי העבודה. הקושי באיוש המשרות הודגש, לצד הצורך במציאת פתרונות שיבטיחו את תפקודן התקין של רשתות המזון החיוניות למשק.

הבעיה מחריפה נוכח תחלופת עובדים גבוהה. ברשתות המזון, זמן ההעסקה הממוצע של עובד קופה עומד על כחמישה חודשים בלבד, כאשר חלק ניכר מהעוזבים עושים זאת בחודש הראשון לעבודתם. תחלופה זו יוצרת מעגל בלתי פוסק של גיוס והכשרה, המעמיס על העובדים הנותרים ופוגע בשירות הצרכנים, המתבטא בתורים ארוכים יותר ובשירות פחות יעיל.

רובינשטיין מציינת כי העלאת שכר אינה תמיד הפתרון היחיד או היעיל, שכן היא עלולה ליצור השלכות כלכליות רחבות על מדרג השכר הכולל ועל שולי הרווח של הרשתות. היא מפנה למודלים בינלאומיים, כגון אלו שבקנדה, ניו זילנד ואוסטרליה, בהם העסקת עובדים זרים סייעה בשימור והרחבת תעסוקת מקומיים, מבלי לפגוע בשכרם. לטענתה, אימוץ גישה דומה בישראל, המתחשבת במחסור הקיים, יכול להשלים את כוח האדם הדרוש, להפחית שחיקה, לשפר את השירות ולאפשר לעובדים ישראלים להתקדם לתפקידים בכירים יותר.