כל האמצעים כשרים: מהמבדר ביותר ועד הכי עצוב
פסטיבל חיפה סיפק למבקר חוויה כפולה, שהובילה אותו לבחור בין הנאה קולינרית לפיצה משובחת לבין צפייה בסרטו האחרון של הבמאי דני בויל, "INK". הבחירה נפלה על הסרט, המתאר את עלייתם של רופרט מרדוק ולארי לאמב והפיכת עיתון ה"סאן" הבריטי לצהובון המשפיע ביותר. בויל, הידוע בסגנונו הקליפי והצועקני, מביים את הסיפור כמותחן גנגסטרים, תוך שימוש בזוויות צילום ייחודיות, עריכה מהירה וצבעים עזים. למרות שהעלילה בנאלית, הסגנון הקולנועי של בויל מצליח להפוך את הסרט לחוויה מבדרת, אם כי לא מושלמת. הביקורת מציינת כי הסרט נוטה להסביר דברים באופן מפורש מדי, כמו הקשר בין פופוליזם תקשורתי לעליית פופוליזם עולמי, מה שמוריד מאיכותו.
בנוסף, נסקר סרט ישראלי נוסף שהוצג בפסטיבל, "ואהבת" בבימויו של ניצן גלעדי. הסרט, המשתייך לז'אנר סרטי החרדים המיועדים לחברה החילונית, עוסק בזוג ירושלמי חרדי המתמודד עם נטיותיו ההומוסקסואליות של הבעל. הביקורת מתארת את הסרט כקשה, מלנכולי וקווירי, אך גם ככזה שאינו צפוי להצליח במגזר החרדי. למרות רגעים יפים ומשחק מוצלח של השחקנים הראשיים, הסרט סובל מחוסר ליטוש, דיאלוגים מלאכותיים, ליהוקים תמוהים ובחירות אסתטיות בעייתיות, המזכירות טלוויזיה ישראלית מוקדמת. הביקורת מציינת את האמפתיה של הבמאי לדמויותיו, אך מסכמת כי הסרט נותר חצי אפוי ומהווה תזכורת לתקופה שבה "סרט ישראלי" נחשב לכינוי גנאי. הבמאי ניצן גלעדי נפטר ממחלת הסרטן זמן קצר לפני הקרנת הסרט, והביקורת נכתבה תוך התחשבות בכך, אך גם מתוך רצון להתייחס ליצירה באופן אובייקטיבי.
Ask About This Article
Duki reads it, and every newsroom on the same story, then answers with sources.