26 שנים לאינתיפאדה השנייה: כיצד שינתה את פני האזור

האינתיפאדה השנייה, שפרצה לפני 26 שנים, אינה נתפסת עוד רק כסדרת אירועים צבאיים, אלא כתקופה שעיצבה מחדש את החיים הפוליטיים, הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים, ושינתה את היחסים בין הפלסטינים לישראלים באופן שאת השלכותיו אנו חווים עד היום.

האינתיפאדה לא החלה ב-28 בספטמבר 2000, אלא הייתה תוצאה של שנים של אכזבה מהתהליך המדיני שהחל בוועידת מדריד ב-1991 והסכמי אוסלו ב-1993. חילוקי דעות עמוקים בנושאי ירושלים, גבולות, התנחלויות, פליטים וביטחון, לצד כישלון פסגת קמפ דייוויד ביולי 2000, הגבירו את חוסר האמון בין הצדדים. דו"ח ועדת מיטשל מ-2001 הצביע על תקוות שונות מהסכמי אוסלו, האשמות הדדיות בהפרת התחייבויות, ותחושות גוברות של כעס, פחד וחוסר אמון כשורשי הסכסוך.

ההצתה המיידית אירעה ב-28 בספטמבר 2000, כאשר אריאל שרון ביקר בהר הבית מלווה באלפי שוטרים, מה שהפלסטינים ראו כפרובוקציה. למחרת פרצו עימותים בירושלים שהתפשטו במהירות לגדה המערבית ולרצועת עזה. מועצת הביטחון של האו"ם גינתה את האלימות ב-7 באוקטובר 2000. ההפגנות הפכו במהרה למאבק מזוין, כאשר פלגים פלסטינים החלו לבצע פיגועי התאבדות ופעולות טרור נגד ישראלים, וישראל הגיבה במבצעים צבאיים, מעצרים, הריסות והרג.

האינתיפאדה השפיעה גם על ערביי ישראל. באוקטובר 2000, אלפי אזרחים ערבים יצאו להפגין במחאה על האירועים בשטחים. במהלך הפגנות אלו, נהרגו 13 צעירים פלסטינים מירי המשטרה הישראלית, מה שהוביל להקמת ועדת אור לחקירת האירועים. האירועים הללו סימנו נקודת מפנה ביחסים בין ערביי ישראל למדינה.

שנת 2002 הייתה מהעקובות מדם, עם פיגוע מלון בנתניה בו נרצחו 28 ישראלים. בתגובה, ישראל פתחה במבצע "חומת מגן" בערים הפלסטיניות המרכזיות בגדה המערבית, שכלל קרבות קשים במחנות הפליטים ג'נין ושכם. במהלך האינתיפאדה, ישראל הרחיבה את מדיניות החיסולים והמעצרים של פעילים פלסטינים, והטילה סגרים ומגבלות תנועה שהשפיעו קשות על החיים האזרחיים. עד אמצע 2002, נהרגו 441 ישראלים ו-1539 פלסטינים.

במהלך האינתיפאדה החלה ישראל בבניית גדר ההפרדה, שהוגדרה כאמצעי ביטחוני אך הפכה לסוגיה פוליטית והומניטרית בשל השפעתה על תנועת הפלסטינים וגישתם לאדמות ולשירותים. האינתיפאדה שינתה גם את המפה הפוליטית: בישראל, היא חיזקה את מרכזיותו של התיק הביטחוני, וביססה את מעמדן של מפלגות ואישים בעלי עמדות ביטחוניות נוקשות. בצד הפלסטיני, היא החלישה את הרשות הפלסטינית וחיזקה את ארגוני הטרור, והקשתה על השגת הסדר מדיני.

האינתיפאדה לא הסתיימה ביום אחד, אך שנת 2005 סימנה נקודת מפנה עם הצהרת הפסקת האלימות בין יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לראש ממשלת ישראל אריאל שרון, ובעקבותיה נסיגת ישראל מרצועת עזה. למרות ירידת רמת האלימות, המצב לא חזר לקדמותו. בין ספטמבר 2000 לספטמבר 2010, נהרגו למעלה מ-6,370 פלסטינים ו-1,083 ישראלים. מורשת האינתיפאדה ניכרת עד היום בערים, בכבישים, במחסומים, בכלכלה הפלסטינית, ביחסים בין ערביי ישראל למדינה, ובפוליטיקה הישראלית והפלסטינית, ועיצבה את תפיסת הדורות של המשא ומתן והשלום.