הרבה יותר מכדורגל: זה היה משחק על הכבוד הלאומי - והוא נרמס

משחק ליגת האומות בין נבחרת ישראל לנבחרת אירלנד, שהיה אמור להיות שגרתי, הפך לסמל להשפלה לאומית בעקבות התנהלות שחקני אירלנד והתגובה המסתמנת של נבחרת ישראל. היממה שקדמה למשחק התאפיינה באיום של שחקני אירלנד שלא לעלות לשחק, ולאחר מכן בהודעה כי ילבשו סרטים שחורים לזכר קורבנות בעזה. אירועים אלו עוררו עניין ציבורי רחב, גם בקרב מי שאינם חובבי כדורגל, אשר קיוו לראות את נבחרת ישראל מחזירה את הכבוד הלאומי.

עם זאת, הביקורת המרכזית מופנית כלפי ההתאחדות לכדורגל והצוות המקצועי של הנבחרת, אשר לטענת הכותב, הפגינו "רפיסות" עוד לפני המשחק. הדבר בא לידי ביטוי בהתייחסות "לקונית" לסערה מצד ההתאחדות הישראלית, ובחוסר תגובה "מוחצת" לאירים. ההסכמה כי השחקנים לא ילחצו ידיים לאחר ההמנונים, וההליכה "כל אחד לדרכו", נתפסו כויתור נוסף והענקת "פרס" לאירים.

במהלך המשחק עצמו, נבחרת ישראל הציגה, לטענת הכותב, את המשחק החלש ביותר מבחינה מנטלית בעשורים האחרונים. למרות שהיכולת המקצועית של השחקנים לא נשללה, ההתנהלות המנטלית הייתה בעייתית. ההגנה הישראלית אפשרה לאירים להבקיע שלושה שערים קלים, כאשר באחד המקרים שחקן התקפה אירי עבר בקלות את כל ההגנה. התנהגות זו, יחד עם הסרת הסרט השחור על ידי שחקן אירי ונישוקו, נתפסה כחוסר כבוד ליריבה ולמה שישראל מייצגת. הכותב תוהה מדוע לא קם שחקן ישראלי, אולי הקפטן, להגיב להתנהגות זו.

הכותב מסכם כי נבחרת ישראל הושפלה שוב, בעוד שמאות אלפי אזרחים חשים כי כבודם נרמס. הוא מביע תמיהה על כך שמאמן הנבחרת ויושב ראש ההתאחדות ממשיכים בתפקידם ללא התפטרות או לפחות הצעה להתפטר, למרות התוצאה וההתנהלות.