בחירות 2026 בישראל: מאבק על הנהגת הימין
הבחירות לכנסת בשנת 2026 בישראל צפויות להיות מאבק פנימי על הנהגת גוש הימין, כאשר השמאל כמעט ואינו נוכח בזירה הפוליטית. נראה כי המרוץ הפוליטי יתמקד בשאלה איזה זרם בימין ישלוט במדינה, ולא אם הימין ימשיך לשלוט. נתונים עדכניים מצביעים על כך שכ-64% מהיהודים מגדירים עצמם כימניים, לעומת 21% במרכז ו-15% בלבד בשמאל. למרות האתגרים המשפטיים והביקורת הציבורית, ראש הממשלה בנימין נתניהו עדיין זוכה לתמיכה משמעותית, אך גם מתנגדיו נותרים ברובם במרחב הימני.
התחרות על הובלת המחנה הימני צפויה להתנהל בין ימין הממשלה לימין האופוזיציה. מועמדים בולטים להובלת האופוזיציה הם גדי איזנקוט, שהציג אסטרטגיה צבאית תקיפה, ונפתלי בנט, המנסה לגבש גוש ימין מתון. בנט מציע שינויים במדיניות הביטחונית, כולל תגובה ישירה נגד איראן במקרה של התקפה מלבנון, וכן התייחסות לסוגיות כמו קטר, טורקיה ועזה. הוא גם קורא להחלת שירות צבאי על החרדים ורפורמה במערכת החינוך.
מגמות דמוגרפיות וחברתיות תורמות אף הן להתחזקות הימין. הגידול באוכלוסיית החרדים, הצפויה להוות כ-35% מאוכלוסיית ישראל עד 2059, מחזק את בסיס התמיכה הימני. במקביל, גובר המתח סביב גיוס החרדים לצה"ל והתנגדות לקידום שוויון לנשים בצבא. גורמים כמו עופר וינטר, שהקים את מפלגת "עם-קה ישראל", מבטאים רצון לשינוי הנהגה צבאית ופוליטית, ודוחים את האפשרות להקמת מדינה פלסטינית, תוך קריאה לגירוש תושבי עזה.
מפלגות ימין נוספות כמו "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן מייצגות ימין חילוני לאומי המתנגד להשפעת החרדים. מפלגת "הציונות הדתית" של בצלאל סמוטריץ' מתמודדת עם ירידה בתמיכה, בעוד איתמר בן גביר ממפלגת "עוצמה יהודית" ממשיך להציג עמדות רדיקליות. מפלגת הליכוד של נתניהו מתמודדת עם אתגרים פנימיים ועם הצורך לאזן בין דרישות הימין הקיצוני לבין שיקולים מדיניים.
בקרב המגזר הערבי, שתי רשימות עיקריות מתמודדות: "הרשימה המשותפת" (חד"ש, בל"ד, תע"ל) הדוגלת באחדות ערבית-יהודית רחבה ומתנגדת לכיבוש, ו"רע"מ" (התנועה הערבית להתחדשות) בראשות מנסור עבאס, השואפת להשפיע מבפנים ולהיות חלק מהקואליציה, תוך התמקדות בבעיות פשיעה ואלימות בחברה הערבית. "הרשימה המשותפת" מבקרת את "רע"מ" על שיתוף הפעולה עם גורמים ציוניים.
האג'נדה הפוליטית הכללית נוטה לקבל את המציאות של הכיבוש, ורעיונות כמו "סיום הכיבוש" או "הקמת מדינה פלסטינית" נעלמו מסדר היום. המפלגות מתמקדות בניהול עזה והגדה המערבית לאחר המלחמה, ובשמירה על שליטה ביטחונית. הימין הקיצוני מקדם סיפוח שטחים והרחבת ההתנחלויות. קיים דיון על ההשלכות הבינלאומיות של המלחמה והמדיניות הישראלית, אך האופוזיציה טוענת שהיא מסוגלת לנהל את הסכסוך ללא בידוד בינלאומי.
