הספר "והילד הזה הוא אני": מה הקשר המפתיע בינו לבין חג הסוכות?
הספר "והילד הזה הוא אני" מאת יהודה אטלס, שנפטר לאחרונה, ממשיך להיות רלוונטי גם עשרות שנים לאחר פרסומו ב-1977. הספר, המתאר חוויות ילדות אוניברסליות כמו קילוף תפוז, מצליח לגעת בקוראים בכל הדורות, שכן הוא מבטא תחושות ורעיונות שרבים חוו אך לא ידעו לבטא. הדבר דומה לאמירה כי יצירה הופכת ל'עממית' כאשר היא מצליחה לגעת במכנה משותף רחב.
המאמר משווה את ההבנה העמוקה שמעוררת יצירה ספרותית להבנה רוחנית עמוקה יותר, המהווה את ייעוד היהדות. על פי היהדות, ייעוד זה יתממש כאשר הארץ תתמלא דעת את ה', כפי שמתואר בנבואות על שלום עולמי, בו "וגר זאב עם כבש". מצב זה, בו כל יצור מבין את האחר, מונע אלימות.
חג הסוכות, המצווה היחידה שניתן להיכנס אליה, מדגיש את החשיבות של חיים משותפים והבנה הדדית. הישיבה בסוכה מזכירה לנו שמי שאינו מסוגל לחיות יחד עם אחרים, מפספס הבנה מהותית בחיים. התורה מצווה "בסוכות תשבו שבעת ימים", כאשר המילה 'אזרח' מרמזת לא רק על תושבות אלא גם על זריחת הבנה. גם אם הבנה זו אינה קיימת כיום, התרגול של ישיבה משותפת בסוכה יכול להוביל אליה בעתיד, בדומה לתחושות ילדות שמתגלות כנכונות בדיעבד.
